"שאלו אותי אם אני רוצה לעשות הפלה, ואני עניתי: 'על דבר כזה?!'"

כשהבת שלי, טוהר, נולדה בשבוע 35, יחד עם השמחה וההתאוששות מהלידה שמתי לב עוד בבית החולים שאני מתמודדת עם תופעות שלא היו עם בתי הגדולה אביגיל. טוהר לא הצליחה לינוק וגם לא לאכול מבקבוק רגיל, רק מיוחד של פגים. אחרי שהיא הצליחה לאכול, דבר שלקח שעות והיא אכלה לאט לאט, כל האוכל יצא לה בבת אחת מהאף.

פניתי לרופאה בפגייה, שייחסה את כל הסימנים לפגות, וככה השתחררנו מבית החולים. במשך חודשיים הייתי מבולבלת ומותשת משעות של ניסיונות להיניק, להאכיל האכלות ארוכות וממושכות כולל בלילות. שאלתי רופאים שאמרו שהכל בסדר, שלא מדובר בלשון קשורה. הכל כביכול בסדר.

עד שהגעתי לחיסון בטיפת חלב בגיל חודשיים. קיבלה אותי אחות בשם מרינה, ששאלה שאלות על ההאכלה וההנקה וניסתה להבין יחד איתי מה לא בסדר. ברגע של הזריקה של החיסון טוהר בכתה, ולפתע מרינה צעקה: "אני יודעת, זה חך שסוע!". היא ניסתה להראות לי משהו בפה שלא הצלחתי לראות, אבל התברר שטוהר נולדה עם שסע בפה, בחלק הרך.

בגיל שנה היא עברה ניתוח. מאז היא אכלה ללא בעיות, וזה היה מאחורינו.

הכל נהיה הרבה יותר מורכב כשנכנסתי להיריון נוסף אחרי ארבע שנים. בבדיקות זיהו חך ושפה שסועים, מהענבל עד האף. הרופאים שאלו אותי כל בדיקה מחדש אם אני רוצה לבצע הפלה, אם אני בטוח רוצה לגדל כזה תינוק. שאלו כל פעם מחדש וכל כך הרבה, עד שהחלטתי לא ללדת באותו בית חולים.

כששאלו אותי אם עשיתי את כל הבדיקות, עניתי שכן, חוץ מאחת – מי שפיר. ענו לי שזו הבדיקה הכי חשובה. לא נשארתי חייבת ועניתי שאני לא רואה טעם לעשות אותה אם אני מעוניינת להשאיר את התינוק...

ואז בנימין נולד, בניתוח קיסרי חירום, גם הוא בשבוע 35. עברנו חודש של פגייה עם זונדה עד שהצלחנו להאכיל אותו. בגיל חצי שנה הוא עבר ניתוח, ובגיל שנה – ניתוח נוסף. היום אפשר להגיד שזה מאחורינו, כי גם היו שליחים טובים בדרך, כמו המנתחים שהאמינו בו.

כשהוא יצא מהפגייה, סיפרתי לשכנה על המסע שעברנו. הרצתי מהפגייה אחורה, וסיפרתי שבאמצע אולטרסאונד, במקום להסביר על דרכי הטיפול, שאלו אותי אם אני רוצה לעשות הפלה, ואני עניתי: "על דבר כזה?!". לא תיארתי לעצמי שאותה שכנה ועוד רבות כמוה עשו הפלה בגלל אותו דבר...

היום אנחנו אחרי. החלטנו לקרוא לו בנימין, כי הוא נולד שנה אחרי 7 באוקטובר – גם כי רחל מתפללת על בניה, וגם כקריצה לכך שהוא יכול להגיע להיות אפילו ראש ממשלה...

היום פנתה אליי המנתחת, ושאלה אם אני מעוניינת לדבר עם זוג הורים שקיבלו במהלך ההיריון אבחנה דומה על העובר שלהם. זה עורר אותי לרצות לפרסם את הסיפור, ואולי לתת תקווה להורים אחרים.