חוק לישראל - פרשת ניצבים, יום חמישי

תורה

(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וּתְתוּב לְדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּתְקַבֵּל לְמֵימְרֵהּ כְּכֹל דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין אַתְּ וּבְנָיךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ:
(ג) וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וִיתוּב יְיָ אֱלָהָךְ יָת שְׁבִי גַלְוָתָךְ וִירַחַם עֲלָךְ וִיתוּב וְיִכְנְשִׁנָךְ מִכָּל עַמְמַיָא דִי בַדְרָךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְתַמָן:
(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: אִם יְהֵי גַלְוָתָךְ בִּסְיָפֵי שְׁמַיָא מִתַּמָן יִכְנְשִׁנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ וּמִתַּמָן יְקָרְבִנָךְ:
(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וְיָעֵלִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְעָא דִירִיתוּ אֲבָהָתָךְ וְתֵרְתַהּ וְיוֹטֶב לָךְ וְיַסְגִנָךְ מֵאֲבְהָתָךְ:
(ו) וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: וְיֶעְדֵי יְיָ אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַּפְשׁוּת לִבָּא דִבְנָיךְ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ בְּדִיל חַיָיךְ:

נביאים - ישעיה - פרק סג

(ח) וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ: וַאֲמַר בְּרַם עַמִּי אִנּוּן בְּנַיָּא דְּלָא יְשַׁקְּרוּן וַהֲוָה מֵימְרֵיהּ לְהוֹן פָּרִיק:
(ט) בְּכָל צָרָתָם (לא) לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם: בְּכָל עִדָּן דְּחָבוּ קֳדָמוֹהִי לְאַיְתָאָה עֲלֵיהוֹן עָקָא לָא אָעֵיק לְהוֹן וּמַלְאַךְ שְׁלִיחַ מִן קֳדָמוֹהִי פָרְקִינוּן בְּרַחֲמָתֵיהּ וּבִמְחָסֵיהּ עֲלֵיהוֹן הָא שֵׁיזְבִינוּן וְנַטְלִינוּן וְסוֹבְרִינוּן כָּל יוֹמֵי עָלְמָא:
(י) וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם: וְאִנּוּן סָרִיבוּ וְאַרְגִּיזוּ עַל מֵימַר נְבִיֵּי קוּדְשֵׁהּ וְאִתְהַפַּךְ מֵימְרֵהּ לְהוֹן לִבְעֵיל דְּבָב הוּא אַגִּיחַ קְרָבָא בְּהוֹן:
(יא) וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ: וְחָס עַל יְקַר שְׁמֵהּ בְּדֵיל דּוּכְרָן טַבְוָתֵיהּ מִן עָלְמָא גְבוּרָן דְּעָבַד עַל יְדֵי מֹשֶׁה לְעַמֵּהּ דִּלְמָא יֵימַר אָן דְּאַסְקִינוּן מִן יַמָּא אָן דְּדַבְּרִינוּן בְּמַדְבְּרָא כְּרַעֲיָא לְעָנֵיהּ אָן דְּאַשְׁרֵי בֵּינֵיהוֹן יַת מֵימַר נְבִיֵּי קוּדְשֵׁהּ:
(יב) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם: דַּבַּר לְיַמִינָא דְמֹשֶׁה דְרַע תּוּשְׁבַחְתֵּהּ בְּזַע מֵי יַמָּא דְסוּף מִן קֳדָמֵיהוֹן לְמֶעְבַּד לֵהּ שׁוּם עֲלָם:

כתובים - תהילים - פרק קט

(יט) תְּהִי לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ: תֶּהֱוֵי לֵיהּ הֵיךְ לְבוּשׁ יִתְעֲטֵף וּלְקָמוֹר תְּדִירָא יְזָרְזִנָה:
(כ) זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְהוָה וְהַדֹּבְרִים רָע עַל נַפְשִׁי: דָא עוֹבָדָא דְשָּׂטְנַי מִן יְיָ וּדְמַלְלִין בִּישְׁתָּא עַל נַפְשִׁי:
(כא) וְאַתָּה יְהוִה אֲדֹנָי עֲשֵׂה אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי: וְאַתּ אֱלֹהִים יְיָ עֲבֵד עִמִי מִן בִּגְלַל שְׁמָךְ הֵיךְ טוּבָךְ וְחַסְדָךְ פְּצֵי יָתִי:
(כב) כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי: אֲרוּם עַנְיָא וַחֲשִׁיכָא אֲנָא וְלִבִּי שְׁפִי בְּגַוִי:
(כג) כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה: הֵיךְ טוּלָא בְּצַלָיוּתֵיהּ אִתְגַמְרֵית אִטַלְטְלֵית הֵיךְ גוֹבָאִי:

משנה ערכין פרק ג

א. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בָּאוֹנֵס וּמְפַתֶּה וּמוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלַי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:

ברטנורה (א) יש בערכין להקל ולהחמיר וכו'. כולהו מפרש להו ואזיל לקמן בפרקין: את הנאה שבישראל. אפילו שוה מאה מנה אינו נותן אלא חמשים סלע. והיינו להקל. ולהחמיר, שהמעריך את הכעור שבישראל אפילו אין שוה אלא חמש סלעים נותן חמשים סלעים אם הנערך מבן עשרים ועד בן ששים:

ב. בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַסְטִי, נוֹתֵן בְּזְרַע חֹמֶר שְׂעוֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה, אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

ברטנורה (ב) בחולת המחוז. סביבות העיר. שאינה משובחת כל כך מפני מדרס הרגלים: חולת. סביבות. כמו מחול הכרם (כלאים פ''ד): מחוז. עיר. פירוש אחר, מחוז, שם מקום שלא היו שדותיהן חשובים: בפרדסות. מקום שיש בו הרבה אילנות נטועים: סבסטי. שם מקום. והאילנות שם מעולים מאוד: נותן. מי שפודה אותן מן ההקדש בין בעלים בין איש אחר: בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. אם תחלת היובל היא. ואם לאו, מגרע משנים שעברו סלע ופונדיון לשנה. בית זרע חומר שעורים, מקום ראוי לזרוע כור, דהיינו שלשים סאה של שעורים. והוא גדול ממקום זריעת כור של חטין. והמקדיש שדה אחוזה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה האילנות בשויין, וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף: ובשדה מקנה נותן את שויו. דבשדה מקנה כתיב (ויקרא כז) וחשב לו הכהן את מכסת הערכך, ואין מכסת אלא מנין דמים, דהיינו כפי מה שהוא שוה, וכן הוא אומר (במדבר לא) והרמות מכס: אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה. שהרי נאמר בשדה אחוזה וחשב, ונאמר בשדה מקנה וחשב, מה בשדה אחוזה דבר קצוב, אף שדה מקנה דבר קצוב, דהיינו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף: ובשדה מקנה אינו נותן חומש. דבשדה מקנה כתיב מכסת הערכך, הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש, אף שדה מקנה אין מוסיף חומש. ואין הלכה כרבי אליעזר:

ג. בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הָכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סָלַע, הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:

ברטנורה (ג) המית בן חורין נותן את שויו. דכתיב (שמות כא) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, דמי ניזק: חבל בזה ובזה. בין בעבד בין בבן חורין, ולא המיתו, משלם נזק שלם:

ד. בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:

ברטנורה (ד) פגם. שמין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו: לפי המבייש והמתבייש. אדם נקלה שבייש, בושתו מרובה. ומתבייש, לפי חשיבותו בשתו:

ה. בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר כֵּיצַד, אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רָע עַל גְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְעַל קְטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן מֵאָה סָלַע. נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יֶתֶר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לְשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיְנַסוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

ברטנורה (ה) נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. שהאומר לא מצאתי בתולים נותן מאה. והאונס דמוציא בתולים על ידי מעשה נותן חמשים: גזר דין. שלא ליכנס לארץ: זה עשר פעמים. גבי מרגלים כתיב, דמשמע על זה נתחתם גזר דינם:

גמרא ערכין דף יד ע''ב

וְהַבּוֹשֶׁת וְהַפְּגַם וְכוּ' אֲמָאי אֵימָא חֲמִשִּׁים סֶלַע אָמַר רַחֲמָנָא מִכָּל מִילֵי אָמַר רַב זְעִירָא יֹאמְרוּ בָעַל בַּת מְלָכִים חֲמִשִּׁים. בָּעַל בַּת הֶדְיוֹטוֹת חֲמִשִּׁים. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אִי הָכִי גַּבֵי עֶבֶד נָמֵי יֹאמְרוּ עֶבֶד נוֹקֵב מַרְגָּלִית שְׁלשִים עֶבֶד עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט שְׁלשִים אֶלָּא אָמַר רַב זְעִירָא אִילוּ בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם אֶחָד שֶׁלֹא כְדַרְכָּה וְאֶחָד כְּדַרְכָּה יֹאמְרוּ בָעַל פְּגוּמָה חֲמִשִּׁים בָּעַל שְׁלֵימָה חֲמִשִּׁים אָמַר לֵיה אַבַּיֵּי אִי הָכִי גַּבֵּי עֶבֶד נָמֵי יֹאמְרוּ עֶבֶד בָּרִיא שְׁלשִים עֶבֶד מוּכֶּה שְׁחִין שְׁלשִים אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי אָמַר קְרָא (דברים כב) תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּה מִכְּלַל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגַם. רָבָא אָמַר דְּאָמַר קְרָא וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּה וְגוֹ' הֲנָאַת שְׁכִיבָה חֲמִשִׁים מִכְּלַל דְּאִיכָּא מִילְתָא אַחֲרִיתִי וּמָאי נִיהוּ בוֹשֶׁת וּפְגַם:

רש''י מכל מילי. ובושת ופגם לא ליתיב ליה: בעל בת הדיוטו' וכו'. בתמיה אבל השת' כי יהיב בושת יש חילוק בין בת מלכים לבת הדיוטות: אילו באו עליה ב' א' שלא כדרכה. תחלה ואח''כ בא עליה זה כדרכה דאכתי הואי בתולה ואית לה קנס ואמר זה שבעל פגומה דליכא בושת כולי האי יהיב נ' סלעים ואילו בעל בתולה שלימה לא יהיב נמי אלא נ' אבל השתא גבי בושת איכא חילוק דיהיב דמי בושת לשלימה טפי מפגומה: מוכה שחין. דהוי פגום דומיא דנבעלה שלא כדרכה: תחת אשר ענה. רישיה דקרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה נ' כסף וגו' דמשמע הני נ' כסף יתן בשביל קנס הענוי ומדאצטריך למיכתב הכי מכלל דמחייב מילי אחרינייתא כגון בושת ופגם דלאו קנסא דענוי נינהו דבלאו ענוי נמי איכא בושת ופגם היינו נזק ששוה פחות מבתחלה:

זוהר אמור דף צט ע''ב

סִדְרָא תְּלִיתָאָה קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וּבָקַע כָּל אִנּוּן רְקִיעִין וְרַחֲמֵי מִתְעֲרָן וּמָטֵי הַהוּא קָלָא לְרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב וְיַעֲקֹב אִתְעָר וְחָמֵי לְאַבְרָהָם מִתְתַּקַּן בְּגִיסָא אָחֳרָא כְּדֵין אֲחִידָן תַּרְוַיְהוּ בֵּיהּ בְּיִצְחָק דָּא מֵהַאי סִטְרָא וְדָא מֵהַאי סִטְרָא וְלָא יָכְלִין תּוּקְפּוֹי לְנַפְקָא לְבָר. וְהַנֵּי תְּלָתָא סִדְרִין כֻּלְּהוּ סִדְרָא חָד. סִדְרָא אָחֳרָא קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וְנָטִיל לְאַבְרָהָם מֵאַתְרֵיהּ וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא לַאֲתַר דְּתּוּקְפֵּיהוֹן דְּיִצְחָק שַׁרְיָן וְקַיְּמָן לֵיהּ לְאַבְרָהָם בְּגַוַּיְהוּ. סִדְרָא תִּנְיָנָא נָפִיק קָלָא תְּבִירָא לֹא תַּקִּיפָא בְּקַדְּמָאָה לָא דְּחָלִישׁ הַהוּא קָלָא דְּתָקַע אֶלָּא דְּהַהוּא קָלָא לָאו אִיהוּ לְגַבֵּי יִצְחָק כְּקַדְמִיתָא דְּתַמָּן תּוּקְפָּא תַּקִּיפָא שַׁרְיָא אֶלָּא לְגַבֵּי אִנּוּן בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא דְּאִנּוּן רְפוּיִין יַתִּיר וְכֻלְּהוּ חֳמָאן לְאַבְרָהָם לְגַבַּיְהוּ וְאִתְכַּפְיָן קַמֵּיהּ. אַדְהָכִי סִדְרָא תְּלִיתָאָה קָלָא נָפִיק וְסָלִיק וְאִתְעַטַּר בְּרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב וְנָגִיד לֵיהּ לְתַתָּא לְהַהוּא אֲתַר דְּאִנּוּן גְּבוּרָאן שַׁרְיָן וְקָאִים לְקִבְלַיְהוּ. אַבְרָהָם מֵהַאי סִטְרָא וְיַעֲקֹב מֵהַאי סִטְרָא וְאִנּוּן בְּאֶמְצָעִיתָא כְּדֵין אִתְכַּפְיָן כֻּלְּהוּ וּמִשְׁתַּכְּחִין (ס''א וּמִשְׁתַּכְּכֵי) בְּאַתְרַיְהוּ וְהַנֵּי כֻּלְּהוּ סִדְרָא אָחֳרָא תִּנְיָנָא. סִדְרָא בַּתְרָאָה דְּבָעְיָא לְסַלָּקָא לוֹן לְאַתְרַיְהוּ וּלְיַשְּׁבָא (ס''א וּלְיַשְּׁרָא) בֵּינַיְהוּ לְיִצְחָק כְּמִלְּקַדְּמִין. בְּגִין דְּהַאי בָּעֵי לְיַשְּׁרָא לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ וְלָא יִפּוֹק בְּתוּקְפּוֹי לְבָר כְּדֵין דִּינִין כֻּלְּהוּ אִתְכַּפְיָן וְרַחֲמִין אִתְעָרוּ. עַל דָּא בָּעֵי לְכַוְּנָא לִבָּא וּרְעוּתָא בְּהַנֵּי קָלֵי וּלְמֶהֱדָר בְּתִיּוּבְתָּא קַמֵּי מָארֵיהוֹן כְּדֵין כַּד יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנֵי וּמְסַדְּרֵי קָלִין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא כִּדְקָא יָאוּת בְּשׁוֹפָרָא דָּא אַהֲדַר הַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה וְכַד אַהֲדַר מְעַטְּרָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב וְאִתְתַּקַּן כֹּלָּא. וְכֻרְסַיָּא אָחֳרָא רָמִיו וּכְדֵין חִידוּ אִשְׁתַּכַּח בְּכֹלָּא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עַל עָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּיַדְּעִין לְנַגְדָּא וּלְאַמְּשָׁכָא לְמָארֵיהוֹן מִדִּינָא לְרַחֲמֵי וּלְתַקְּנָא כֻּלְּהוּ עָלְמִין עַל יָדַיְהוּ תָּא חֲזֵי לָקֳבֵל דָּא תְּלָתָא סִפְרָן פְּתִיחִין בְּיוֹמָא דָּא וּכְמָה דְּרַחֲמִין מִתְעָרִין וְדִינִין קַשְׁיָן אִתְכַּפְיָן וְעָאלִין לְדוּכְתַּיְהוּ כָּךְ הוּא לְתַתָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא דִּינִין קַשְׁיָן אִתְכַּפְיָן וְאִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא וּמַאן אִנּוּן אִלֵּין אִנּוּן רְשָׁעִים גְּמוּרִים דְּאִנּוּן דִּינִין קָשִׁין דְּאִתְכַּפְיָן וְאִתְעֲבָרוּ מֵעָלְמָא וְעַל דָּא נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים וְכוּ'. אָמַר רַבִּי אַבָּא וַדַּאי דָּא הוּא בְּרִירָא דְּמִלָּה בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשָׁאִילְנָא וְרַוַּחְנָא בְּהַנֵּי מִלֵּי:

תרגום הזוהר
סֵדֶר הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא סֵדֶר הַג' שֶׁל תשר''ת, הַקּוֹל יוֹצֵא, דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה א' שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וְעוֹלֶה, הַיְנוּ, שְׁבָרִים תְּרוּעָה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וּבוֹקֵעַ כָּל אֵלּוּ רְקִיעִים, הַיְנוּ תְּקִיעָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וְהָרַחֲמִים מִתְעוֹרְרִים. וּמִשָּׁם מַגִּיעַ קוֹל הַהוּא, לְרֹאשׁוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב, נִתְעוֹרֵר וְרוֹאֶה אֶת אַבְרָהָם שֶׁמִּתְתַּקֵּן בְּצַד הָאַחֵר, אָז אוֹחֲזִים שְׁנֵיהֶם בְּיִצְחָק, זֶה מִצַד זֶה, וְזֶה מִצַד זֶה, וְתָקְפָּיו אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת לַחוּץ. וְאֵלּוּ ג' הַסְּדָרִים, דְּהַיְנוּ שָׁלֹש פְּעָמִים תשר''ת הַנִּזְכָּרִים, הֵם כֻּלָּם סֵדֶר אֶחָד. וְנִתְבָּאֲרוּ הַכַּוָּנוֹת שֶׁל סֵדֶר תשר''ת הַג' שֶׁל שָׁלֹש פְּעָמִים תשר''ת. סֵדֶר הָאַחֵר, דְּהַיְנוּ תש''ת, בְּקוֹל יוֹצֵא, דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה הָא', וְסָלִיק, הַיְנוּ שְׁבָרִים, וְלוֹקֵחַ אֶת אַבְרָהָם מִמְּקוֹמוֹ דְּהַיְנוּ בַּתְּקִיעָה הַשְּׁנִיָּה, וּמַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ לְמַטָּה לַמָּקוֹם שֶׁגְּבוּרוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק שׁוֹרִים, וּמְקַיְּמִים אֶת אַבְרָהָם בְּתוֹכָם. סֵדֶר הַשֵּׁנִי, דְּהַיְנוּ סֵדֶר תש''ת, יוֹצֵא קוֹל שָׁבוּר, לֹא תַּקִּיף כָּרִאשׁוֹן, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁחָלָשׁ קוֹל הַהוּא שֶׁתָּקַע, אֶלָּא שֶׁקּוֹל הַהוּא אֵינוֹ שֶׁל יִצְחָק, כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה תֹּקֶף חָזָק, אֶלָּא הוּא לְהַבֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה, רְפוּיִם יוֹתֵר, וְכֻלָּם רוֹאִים אֵת אַבְרָהָם אֶצְלָם, שֶׁהוּא קַו יָמִין וְנִכְנָעִים לְפָנָיו. בְּתוֹךְ כָּךְ מַגִּיעַ סֵדֶר הַג', דְּהַיְנוּ סֵדֶר תש''ת הַג' שֶׁל ג' סִדְרֵי תש''ת, הַקּוֹל יוֹצֵא, דְּהַיְנוּ תְּקִיעָה הָא' וְסָלִיק, הַיְנוּ שְׁבָרִים, וְאִתְעַטַּר בְּרֵישֵׁיהּ דְּיַעֲקֹב, הַיְנוּ תְּקִיעָה הַשְּׁנִיָּה, וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לְמַטָּה לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאֵלּוּ הַגְּבוּרוֹת דִּשְׂמֹאל שׁוֹרִים, וְעוֹמְדִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם מִצַד זֶה, וְיַעֲקֹב מִצַד זֶה, וְהֵם, בְּתוֹךְ שְׁנֵיהֶם, אָז נִכְנָעִים כֻּלָּם וְנִמְצָאִים מְאִירִים בִּמְקוֹמָם, וְכָל אֵלּוּ ג' הַסְּדָרִים, הֵם סֵדֶר כּוֹלֵל אַחֵר שֵׁנִי. הַסֵּדֶר הַכּוֹלֵל הָאַחֲרוֹן, צְרִיכִים לְהַעֲלוֹת אֶל מְקוֹמָם וּלְיַשֵּׁב בֵּינֵיהֶם אֶת יִצְחָק כְּמִקֹּדֶם. מִשּׁוּם שֶׁזֶּה, צְרִיכִים לְהַשְּׁרוֹת אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יֵצֶא בְּתֹקֶף הַגְּבוּרוֹת שֶׁלּוֹ לַחוּץ. וְאָז כָּל הַדִּינִים נִכְנָעִים, וְהָרַחֲמִים מִתְעוֹרְרִים. עַל כֵּן צְרִיכִים לְכַוֵּן הַלֵּב וְהָרָצוֹן בְּקוֹלוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם שָׁל. ש פְּעָמִים תשר''ת וְשָׁלֹש פְּעָמִים תש''ת וְשָׁלֹש פְּעָמִים תר''ת, וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי אֲדוֹנָם, וְאָז כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְתַּקְּנִים וּמְסַדְּרִים הַקּוֹלוֹת בְּרָצוֹן הַלֵּב כָּרָאוּי, בַּשּׁוֹפָר הַזֶּה שֶׁלְּמַטָּה, הֻחְזָר שׁוֹפָר הָעֶלְיוֹן, לְהָאִיר, וּכְשֶׁחוֹזֵר לְהָאִיר, הוּא מְעַטֵּר אֶת יַעֲקֹב, וְהַכֹּל מִתְתַּקֵּן, וְהֻטָּל כִּסֵּא אַחֵר, דְּהַיְנוּ כִּסֵּא הָרַחֲמִים, וְאָז נִמְצָא שִׂמְחָה בַּכֹּל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיּוֹדְעִים לְהַנְּהִיג וּלְהַמְּשִׁיךְ אֶת אֲדוֹנָם מִדִּין לְרַחֲמִים, וּלְתַקֵּן עַל יְדֵיהֶם כָּל הָעוֹלָמוֹת. בֹּא וּרְאֵה כְּנֶגֶד זֶה, פְּתוּחִים שְׁל. שָה סְפָרִים בַּיּוֹם הַזֶּה, וּכְמוֹ, שֶׁעַל יְדֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר מִתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים, וְדִינִים הַקָּשִׁים נִכְנָעִים וּבָאִים לִמְקוֹמָם, כָּךְ הוּא לְמַטָּה כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁדִּינִים הַקָּשִׁים, שֶׁלְּמַטָּה נִכְנָעִים וְנֶעֱבָרִים מִן הָעוֹלָם, וּמִי הֵם. אֵלּוּ הֵם הָרְשָׁעִים הַגְּמוּרִים, שֶׁהֵם דִּינִים קָשִׁים, נִכְנָעִים וְנֶעֱבָרִים מִן הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתָּר לְמִיתָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי זֶה הוּא בֵּרוּרוֹ שֶׁל הַדָּבָר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשָּׁאַלְתִּי וְהִרְוַחְתִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות ברכות פרק ו

א. כָּל הָאוֹכֵל הַפַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו הַמּוֹצִיא צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם תְּחִלָּה וָסוֹף. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פַּת חֻלִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶן טֻמְאָה לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּטֹּל שְׁתֵּי יָדָיו וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקִין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם תְּחִלָּה. ב. כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו בֵּין לַאֲכִילָה בֵּין לִקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין לִתְפִלָּה מְבָרֵךְ תְּחִלָּה אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם שֶׁזּוֹ מִצְוַת חֲכָמִים שֶׁנִּצְטַוִּינוּ מִן הַתּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. וּמַיִם אַחֲרוֹנִים אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן שֶׁאֵינָם אֶלָּא מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וּלְפִיכָךְ חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהֶן בְּיוֹתֵר:

מוסר
משערי תשובה דף כט עג

הַבָּא בְּעָרְמָה וְדִבְרֵי מִרְמָה לִמְנֹעַ טוֹב מִבְּעָלָיו לְהַעֲבִיר הַטּוֹבָה אֵלָיו לֹא לִגְזֹל מֵחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וְלֹא לְחָמְסוֹ. אֲבָל יִתֵּן עֵינוֹ בַּטּוֹבָה הָעֲתִידָה לָבֹא לִידֵי חֲבֵרוֹ. וְצוֹדֶה אוֹתָהּ לְקַחְתָּהּ אֵלָיו בְּשֶׁקֶר מִלָּיו אוֹ יְסַבֵּב בִּשְׁקָרָיו לוֹ אֲשֶׁר יִתֵּן לְחֲבֵרוֹ מַתָּת וְעִקַּר עָנְשׁוֹ עַל הַשֶּׁקֶר. אָכֵן יִגְדַּל עֹנֶשׁ הַשֶּׁקֶר כַּאֲשֶׁר יְסַבֵּב מִמֶּנּוּ הֶפְסֵד לְזוּלָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִקַּר הָעֹנֶשׁ עַל הַהֶפְסֵד כִּי לֹא הִפְסִיד מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁזָּכָה בּוֹ כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמַחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו) אוּלַי יְמוּשֵׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְּעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ. וְנֶאֱמַר עַל עֲבוֹדָה זָרָה (ירמיה י) הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הֵבִיאוּ הַדִּמְיוֹן עַל קָצֵהוּ אַחַר כִּי הוּא נִסְתָּר בְּשֶׁקֶר וְנֶעֱזָר בְּשָׁוְא: