מרד אבשלום מחריף: דוד נסוג ואבשלום נכנס לירושלים - ביאור פרק ט"ז בספר שמואל ב'

פרק ט"ז בספר שמואל ב' ממשיך לעסוק בסיפור מרד אבשלום. בחלק הראשון של הפרק דוד נתקל בשני אנשים ממשפחת שאול ובחלק השני של הפרק אבשלום ניצב מול חושי הארכי ואחיתופל.

תקציר הפרק

חלק א': דוד והנמלטים בעבר הירדן

ציבא (השקרן) נפגש עם דוד: דוד פוגש במפתיע את ציבא. כזכור את ציבא פגשנו כמה פרקים לפני כן בפרק ט', ולמדנו שהוא "עבד שאול" שהיו לו נכסים רבים, ושהוא הפך ל"עבד מפיבשת" לאחר שדוד גמל לו טובה. כעת מגיע ציבא אל דוד ללא מפיבשת. דוד מנסה להבין היכן מפיבשת נמצא, וציבא עונה לו בלי היסוס שמפיבשת עבר צד. בתגובה, מעביר דוד לציבא את כל הרכוש של מפיבשת: "הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת". דוד אינו יודע שציבא משקר לו, וגם אנו נגלה זאת רק בעוד כמה פרקים.

קללת שמעי בן גרא: דוד מגיע למקום שנקרא "בחורים" בעבר הירדן המזרחי, ושם נמצא שמעי בן גרא, איש ממשפחת שאול. שמעי יוצא לקלל את דוד: "הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה". לא זו בלבד, אלא שהוא מוסיף וסוקל את דוד באבנים. אבישי מבקש לפגוע בשמעי אך דוד לא מאשר זאת: "הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'".

חלק ב': אבשלום והמורדים בירושלים

חושי נפגש עם אבשלום: כעת עובר הפרק לתאר את הנעשה בצד של אבשלום, המגיע לירושלים. אבשלום נתקל בחושי הארכי. אבשלום מנסה להבין מדוע חושי נטש את דוד, והוא משיב לאבשלום בשתי תשובות: ה' והעם בחרו בך, ומלבד זאת אתה בנו של דוד ולכן אעבוד אותך כפי שעבדתי את דוד. אבשלום משתכנע, ואף הוא אינו מבין שחושי משקר לו, לטובת עבודת ריגול לאביו.

עצת אחיתופל: אבשלום מבקש מאחיתופל עצה, ועצתו היא לבוא על פילגשי דוד שנותרו בארמון. עצה זו של אחיתופל באה כמימוש הקללה שקיבל דוד מאת ה': "כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ". כפי שה' הבטיח, אבשלום עושה את המעשה מול כל ישראל.

הפרק המלא

(א) וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן.

(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא מָה אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמֶר צִיבָא הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב ולהלחם וְהַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר.

(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלַ͏ִם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי.

(ד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

(ה) וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל.

(ו) וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כׇּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכׇל הָעָם וְכׇל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

(ז) וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל.

(ח) הֵשִׁיב עָלֶיךָ ה' כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו וַיִּתֵּן ה' אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה.

(ט) וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ.

(י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי כֹּה יְקַלֵּל וכי כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.

(יא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כׇּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'.

(יב) אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה.

(יג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר.

(יד) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם.

(טו) וְאַבְשָׁלוֹם וְכׇל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלָ͏ִם וַאחיתופל אִתּוֹ.

(טז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ.

(יז) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ.

(יח) וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם לֹא כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה וְהָעָם הַזֶּה וְכׇל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לא לוֹ אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב.

(יט) וְהַשֵּׁנִית לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לְפָנֶיךָ.

(כ) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אחיתופל הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה.

(כא) וַיֹּאמֶר אחיתופל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כׇּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כׇּל אֲשֶׁר אִתָּךְ.

(כב) וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל.

(כג) וַעֲצַת אחיתופל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל [אִישׁ] בִּדְבַר הָאֱלֹוקים כֵּן כׇּל עֲצַת אחיתופל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם.

ביאור מילים קשות בפרק

"וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ" - דוד עבר מעט מפסגת הר הזיתים.

"בַּחוּרִים" - עיר ששמה "בחורים".

"בֶּן הַיְמִינִי" - שמעי שהוא משבט בנימין.

"בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת" - תתחתן עם הפילגשים שאביך השאיר אותם לשמור על ביתו.

"וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ" - לאחר שתתחתן עם פילגשי אביך, כל עם ישראל ישמע שאתה מאסת באביך.

"וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ" - ואז יתחזקו ידיהם של כל מי שנמצא איתך. עד עכשיו, כולם חושבים, שייתכן שאינך רציני במרד, ולכן הם מפחדים להצטרף אליך. לאחר שתתחתן עם פילגשי אביך, מעשה קיצוני מאוד שמראה שגם בעתיד לא תתפייס עם אביך, כולם יראו שמרד באביך הוא מוחלט וסופי, והם יצטרפו אליך.

"כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹוקים" - כשם שכאשר אדם היה שואל את ה' על ידי האורים ותומים, הוא היה יכול להיות בטוח שה' נתן לו עצה טובה, כך גם עצתו של אחיתופל הייתה עצה טובה.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: "אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי" - כאשר יש תוספת רעה על מה שמגיע לאדם, ייתכן שהדבר יביא לכפרת החטא. לכן, מרד אבשלום כבר הובא לידי דוד כעונש על חטא בת שבע, אך עכשיו שיש תוספת לרעה, ששמעי מקלל אותו, מקווה דוד שתצמח מזה טובה.

רד"ק: "עֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹוקים" - לפי הכתיב, לא כתוב "איש" והכוונה לדוד, שכל מה שדוד שאל את אחיתופל, הייתה עצתו של אחיתופל טובה כאילו שדוד שאל באורים ותומים. לפי הכתיב הכוונה שכל מי שהיה שואל את אחיתופל, היה נענה בעצה טובה כאילו הוא שאל באורים ותומים.

לפרקים קודמים, הקליקו כאן