"החיים של אשתי ובתי שווים שלוש שנות מאסר? זו שערורייה"

בתחילת החודש זה קרה: שש וחצי שנים אחרי התאונה הקטלנית שבה נהרגו ציפי רימל בת ה-35 ובתה התינוקת נועם רחל, בת שלושה שבועות בלבד, לאחר שנהג שנסע במהירות מופרזת פגע ברכבן - ניתן סוף סוף גזר הדין לפוגע.

על הנהג הפוגע, טארק כרד, תושב מזרח ירושלים שהורשע בשתי עבירות של המתה בקלות דעת, גזר בית המשפט המחוזי בירושלים שש שנות מאסר בפועל בלבד, לצד 15 שנות פסילת רישיון נהיגה. לכל בר דעת נשמע גזר הדין כחסר פרופורציה לחומרת המעשה, אך עבור אפרים רימל, בעלה של ציפי שנפצע קשה בתאונה ומאז מרותק לכיסא גלגלים, מדובר בשערורייה של ממש. 

אין נחמה

לרימל חשוב להבהיר: "המטרה שלי לרגע אינה להקל על עצמי, כי לי שום דבר כבר לא יעזור. גם העונש החמור ביותר שניתן להעלות על הדעת לא ישנה את המציאות, ואין אפשרות לייצר צדק אמיתי במקרה כזה. שום דבר לא יחזיר לי את ציפי או את נועם, ושום דבר לא יעמיד אותי על הרגליים או ימחק את הפציעות הקשות של בני איתי.

"מה שחשוב הוא לא לפצות אותי עם עונש מחמיר, אלא לייצר כאן הרתעה אמיתית. חשוב שיהיה ברור שתאונת דרכים היא לא גזירת גורל שאפשר לעבור לסדר היום לגביה, אלא שחיי אדם אינם הפקר. צריך שיהיה ברור לחלוטין שכביש אינו זירה למשחקים, ושנסיעה נועדה להגיע ממקום למקום בבטחה ולא להעלות סיכונים מיותרים".

עקבת לאורך הדרך אחר ההתפתחויות בדיונים?

"עקבתי אחר ההתפתחויות דרך האחים של ציפי", עונה רימל. "הם התייצבו לכל הדיונים בצורה מסורה ומעוררת השראה, למרות שמיותר לציין כמה כוחות נפשיים עצומים זה דרש מהם לאורך שש שנים וחצי. האמת היא שקשה להבין מדוע נדרש פרק זמן כל כך ממושך לניהול הדיונים, שחלקם היו דיוני סרק לחלוטין, בזמן שהפוגע ישב באולם והסנגור שלו העלה טענות שונות שניסו שוב ושוב להקל באחריותו. חלק מהטענות היו מופרכות לגמרי, ואחרות מופרכות עוד יותר. אני אישית הגעתי רק לדיון אחד, והוא הספיק לי לגמרי.

"עצם העובדה שהדיונים נמשכים זמן כה רב היא דבר מקומם בפני עצמו. הרי העובדות בשטח היו ברורות לחלוטין, הדו"ח המשטרתי חד-משמעי, וכך גם תיעוד מצלמות המהירות. לא היה צריך להוכיח כאן שום דבר מורכב או מסובך, ובכל זאת נדרשו שנים ארוכות להגיע לגזר דין".

רימל מוסיף כי תחושת האבסורד מתעצמת כששומעים לבסוף את העונש: "מילא אם השופטים היו יוצאים בפסיקה חסרת תקדים ומרתיעה במיוחד. אך בית המשפט פסק שש שנות מאסר בלבד, וזאת בזמן שהפרקליטות דרשה 15 שנות מאסר – פער בלתי נתפס".

מה ציפית שיהיה?

"אגיד לך את האמת: גם אם הפוגע היה מקבל 15 שנות מאסר – זה לא היה מנחם אותי, וגם לא יוצר תחושה של סגירת מעגל או צדק. שום עונש לא יחזיר לנו את החיים שהיו לפני התאונה. אבל שש שנים זה פשוט מקומם, כי המשמעות היא שחייה של אשתי שווים שלוש שנים, וחיי בתי התינוקת שווים שלוש שנים נוספות. זה נורא ובלתי מתקבל על הדעת.

"ו'הדובדבן שבקצפת' הוא שאפילו שלילת רישיון הנהיגה עומדת על 15 שנים בלבד, שמתוכן כבר חלפו שש שנים וחצי במסגרת ההליכים. המשמעות היא שבעוד שמונה שנים וחצי האיש הזה יעלה בחזרה אל הכביש. אמנם נהג זה נהג בעבר ללא רישיון תקף, אך עצם המחשבה התיאורטית שאדם שגרם למותם של שני בני אדם יכול לחזור לנהוג בתוך זמן קצר כל כך צריכה לזעזע כל אזרח בישראל".

מגפה על הכביש

רימל מבקש להעלות על השולחן את התופעה הכאובה של תאונות הדרכים: "זוהי מגפה לכל דבר ועניין. בממוצע יש בשנים האחרונות כ-450 הרוגים בשנה בכבישים, ורובנו ממשיכים להתייחס לכך כאל גזירת גורל שאפשר להשלים איתה. זו טעות קשה, כי יש המון מה לעשות. זה מתחיל בשלב חקיקת החוקים, עובר דרך האכיפה הנוקשה, ממשיך במערכת הענישה, וכמובן מחייב חינוך והסברה.

"כולנו יודעים היטב מה עמדתן של המפלגות השונות בכל נושא שעולה על סדר היום הציבורי – מגיוס בני ישיבות ועד מדינה פלסטינית, כלכלה או סטטוס קוו בשבת. אבל כמה אנשים יודעים מה עמדתן של המפלגות בנושא המאבק בתאונות הדרכים? כשאנשים מאבדים את חייהם במספרים כאלה מדי שנה, אי אפשר להמשיך לזלזל בכך.

"ועוד לא דיברנו על המעגלים המורחבים שנפגעים בצורה אנושה. שאלו אותי פעם אם אני מסוגל לסלוח לנהג הפוגע. השבתי שאני לא חושב שאני מסוגל, אך גם אילו יכולתי – היה אסור לי לעשות זאת. כי הוא לא פגע בי לבד, אלא בילדים שלי, בהורים ובאחים של ציפי, בחברות שלה, בתלמידותיה ובמעגלים רחבים שלמים. רק לאחרונה ליוויתי את בני ליום הראשון של שנת הלימודים, ופתאום קלטתי שהוא היחיד שמגיע בלי אמא. זו התמודדות יומיומית, ששום מערכת משפט לא יכולה לפצות עליה".

אתה מאמין שבאמת יש סיכוי לשנות את המצב?

"בוודאי שאפשר, והדבר תלוי אך ורק בנו. עלינו לדרוש זאת מנציגי הציבור שלנו, שחייבים להבין שתאונות דרכים אינן עניין מגזרי אלא אסון שנוגע לכולם – חילונים, דתיים, חרדים, מכל חוג וקהילה. אין מי שלא נפגע מזה בדרך זו או אחרת. המציאות היא שבמשך שנים כיהנו במשרד התחבורה נציגים מכל הקשת הפוליטית – מהימין ועד השמאל, חרדים וחילונים כאחד – ואיש מהם לא לקח את הנושא הזה כמשימת חיים אמיתית. הגיע הזמן לשנות כיוון מהיסוד".