ביאור פרק מ"ח בתהילים: שבחה של עיר הקודש ירושלים

תקציר הפרק

שבח לעיר שה' שוכן בה: פסקה זו עוסקת בעיקר בעיר ה'. העיר עצמה נכבדת מכיוון שהיא עירו של ה', והשבחים לעיר על יופיה וחשיבותה מהווים שבח לה': "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קׇדְשׁוֹ".

הדוברים מתארים את העיר: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב", ואת גדולת ה' המתגלה בה: "אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב". לאחר מכן מתואר הפחד של המלכים המגיעים אל העיר: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו: הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ: רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה". ייתכן שפניהם למלחמה והם חוששים מפני שה' מגן על העיר, ויתכן שהם רק עוברים בה ותמהים על עוצמתה.

שבח לה' ששוכן בעירו: המשורר פונה לשבח את ה', המתואר כאל צדק: "כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ", ולכן יושבי העיר ישמחו בו: "יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ". המשורר קורא לשומעים להקיף את ציון ולספר בשבח ה': "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן. כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת".

הפרק המלא

(א) שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח.

(ב) גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹוקינוּ הַר קׇדְשׁוֹ.

(ג) יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כׇּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.

(ד) אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב.

(ה) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו.

(ו) הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ.

(ז) רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה.

(ח) בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ.

(ט) כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר ה' צבקות בְּעִיר אֱלֹוקינוּ אֱלֹוקים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה.

(י) דִּמִּינוּ אֱלֹוקים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ.

(יא) כְּשִׁמְךָ אֱלֹוקים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ.

(יב) יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ.

(יג) סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ.

(יד) שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָהֿ פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן.

(טו) כִּי זֶה אֱלֹוקים אֱלֹוקינו עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת.

ביאור מילים קשות בפרק

"יְפֵה נוֹף" - ירושלים היא העיר היפה ביותר.

"קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" - שם יהיה מקום מושבו של מלך גדול, מלך המשיח.

"כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ" - שהרי המלכים התחברו ביניהם, הם באו בעצה אחת כדי להילחם במלחמת גוג ומגוג.

"חִיל כַּיּוֹלֵדָה" - הרעד שלהם היה כל כך חזק, כמו הרעד של אישה בשעת לידתה.

"אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה" - וכשם שה' הציל את העיר במלחמת גוג ומגוג, כך הוא יבסס ויכונן את העיר כך שהיא תהיה בנויה לעולם.

"סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ" - ותספרו את המגדלים הרבים שיש בחומותיה. המשורר קורא לאומות העולם להכיר ביופי ובחוזק של ירושלים לעתיד לבוא.

"שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה" - תשימו לב לחומה הקטנה שמקיפה את החומה הגדולה.

"פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ" - תראו את גובה הארמונות הגבוהים של העיר, עד שהם נראים כמו פסגות של הרים.

"הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" - הוא ינהיג אותנו עד שנמות, הוא ינהיג אותנו לעולם.

פירושים מעניינים של פרשנים

רד"ק: "שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח" - מזמור זה מתאר את ימות המשיח.

ספורנו: "תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ" - פסוק זה נאמר על דרך התפילה, בקשה שעם ישראל לא יכלה בעתיד כאשר ה' יעשה משפט.

רש"י: "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹוקינוּ הַר קׇדְשׁוֹ" - כל העולם יהיה גדול ומהולל כאשר בית המקדש ייבנה.

אבן עזרא: "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹוקינוּ הַר קׇדְשׁוֹ" - המזמור הזה הוא גדול כדי להזכיר את השבח של ירושלים.

רד"ק: "קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" - שם יהיה מקום מושבו של מלך גדול, מלך המשיח.

3 עובדות מעניינות על המזמור

1. מזמור זה נאמר כ"שיר של יום" של יום שני.

2. פסוק י"ב מופיע כחלק מפיוט "שבט יהודה בדוחק ובצער" בסליחות.

3. מתוך 70 שמותיה של ירושלים, מופיעים בפרק זה מספר שמות: יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלילת יופי, קריית מלך רב, עיר ה', משוש כל הארץ.