חיזוק לנשמה: פחדים וחרדות? דוד המלך נותן תשובה בארבע מילים

"ה' לי, לא אירא; מה יעשה לי אדם" (תהילים קי"ח, ו').

מבאר המצודות דוד: "כאשר היה ה' לי לעזרה לא אירא ממי כי מה יעשה אדם לי אם ה' עימדי".

יש רגעים שבהם אדם מרגיש שהפחד מנהל אותו: מה יגידו עליי? מה יקרה אם אכשל? מה יהיה אם מישהו יתנגד לי? ואם הדברים לא יסתדרו? ואם יקרה אסון נורא?

לפעמים לא צריך שיקרה משהו בפועל. מספיק שמישהו שולח הודעה קצרה מדי, שהטלפון מצלצל ממספר לא מוכר, שמחכה לנו שיחה לא פשוטה - וכבר הראש מתחיל לכתוב תסריטים.

ואז מגיע דוד המלך עם משפט קצר, כמעט חד: "ה' לי, לא אירא". 

לא נאמר: אין שום דבר מפחיד בעולם. לא נאמר: אף אדם לא יכול לפגוע. נאמר משהו עמוק יותר: אינני עומד מול העולם לבדי.

כשאדם יודע שהקב"ה איתו, המציאות לא בהכרח משתנה באותו רגע - אבל נקודת העמידה שלו משתנה. שתי מילים בלבד: ה' לי. הקב"ה איתי. אני נמצא תחת השגחתו. מה שקורה לי אינו מתרחש מחוץ לידיעתו, ומה שאדם אחר רוצה לעשות אינו הופך אותו לבעל הבית האמיתי על חיי.

כאן מגיע החלק השני: "לא אירא". לא מפני שאני חזק מכולם. לא מפני שאני יודע מה יקרה מחר. לא מפני שכל הסכנות נעלמו. אלא מפני שאני יודע מי באמת מנהל את התמונה.

הפחד אומר: "הכול תלוי במה שהאדם הזה יעשה". האמונה עונה: "מה יעשה לי אדם?!".

לאדם יש בחירה, יש כוח ויש אחריות על מעשיו - אבל הוא איננו מנהל את העולם. 

הפחד גדל כשאנחנו נותנים לאנשים יותר מדי כוח. כמה פעמים אנחנו מוסרים, בלי לשים לב, את השקט שלנו לידיים של אחרים, וכשכל הביטחון שלנו תלוי באנשים - מספיק שמישהו מקמט את המצח כדי לערער אותנו.

הפסוק מחזיר את הדברים למקום הנכון: "ה' לי".

הערך שלך אינו נקבע לפי תגובה של אדם. העתיד שלך אינו מוכרע לפי מצב רוח של מישהו אחר. והדרך שלך איננה מסתיימת כי מישהו אמר "לא".

צידה לדרך

לפני שיחה מלחיצה: אתה לא יודע איך הצד השני יגיב. אתה עושה את שלך בכבוד וביושר - ומזכיר לעצמך: "ה' לי, לא אירא".

כשמקבלים תשובה שלילית: דלת אחת נסגרה, אבל אדם אחד לא קובע את כל העתיד שלך. הקב"ה יכול לפתוח דרכים אחרות.

כשמפחדים ממה יגידו: אם אתה יודע מה נכון לעשות, אל תיתן לחשש מתגובות של אחרים לנהל אותך.

כשהעתיד לא ברור: אתה אולי לא יודע מה יהיה מחר, אבל אתה יודע דבר אחד: לא תגיע לשם לבד.

אמונה אינה אומרת שאין פחד. לפעמים אדם חושב: אם אני מפחד, כנראה האמונה שלי חלשה. אבל הפסוק אינו דורש מאיתנו להפוך לאנשים שאין להם רגשות. אמונה יכולה להתחיל דווקא בתוך הפחד.

הלב דופק - ואתה אומר "ה' לי". אתה לא יודע איך זה יסתיים - ואתה אומר "ה' לי". אתה מרגיש קטן מול הסיטואציה - ואתה אומר "ה' לי".

בפעם הבאה שמשהו מלחיץ אותך, נסה להפריד בין שני דברים: מה מוטל עליי לעשות, ומה אינו בשליטתי. את מה שמוטל עליך - עשה היטב, ואת מה שלא בידיך - אל תנסה להחזיק בכוח.

אמור לעצמך: "ה' לי, לא אירא". האדם שמולי הוא אדם. המצב שמולי הוא מצב. והקב"ה גדול משניהם.

אולי זה לא יעלים את כל החשש ברגע אחד, אבל זה יחזיר אותו לממדים הנכונים. 

כי כשהפחד אומר לך: "אתה לבד מול זה", הפסוק עונה בשתי מילים: "ה' לי".