הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא קריאת שמע

האם הכוונה במצווה צריכה להיות במשך כל המצווה (סימן ס' סעיף ד')

במצווה שקיומה נמשך זמן מסוים, כגון מצוות תפילין, אימתי זמן הכוונה למצווה?

תשובה

הכוונה במצווה היא בשעת עשייתה, ולא בכל משך זמן קיומה, ולכך יש לכוון לשם מצווה בשעת הנחת התפילין, העיטוף בטלית וכדו'. אולם בתפילין יש להיזהר שלא להסיח את הדעת מהן כל זמן הנחתם, בכדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות ראש (נפסק בשולחן ערוך (סימן ס' סעיף ד') שמצוות צריכות כוונה, ולכך המניח תפילין צריך לכוון לשם מצווה [ובתפילין, ציצית ומזוזה צריך לכתחילה לכוון אף לטעם המצווה, המובא בשו"ע סימן כ"ה סעיף ה'].

והנה, כתב החיי אדם (כלל ס"ח) שמצווה שניכר מעשייתה שהיא לשם מצווה, אף אם לא כיוון בה לשם מצווה, בדיעבד יצא ידי חובה, והעתיקו המשנה ברורה (סימן ס' ס"ק י') להלכה. ולכך הוא הדין בהנחת תפילין, שבדרך כלל ניכר שכוונתו לשם מצווה, ולכן יצא ידי חובה בדיעבד.

ואף שמצוות תפילין אינה במעשה ההנחה גרידא, אלא שכל זמן שהתפילין מונחות עליו מקיים מצווה, מכל מקום סגי בכוונה בעת הנחתם, ובכך נחשב שכל זמן הנחתם הן מונחות לשם מצווה. וכעין זה כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן א') לגבי מצוות מזוזה, שאף שכל זמן שהוא דר בבית שקבע בו מזוזה מקיים מצוות עשה, מכל מקום די בכוונה לשם מצווה בתחילה קיום המצווה [עי"ש שהק' על דברי הבאור הלכה בסימן ס' שכתב שמי שלובש ציצית ולא כיוון לשם מצווה, לא רק שאינו מקיים מצוות ציצית, אלא אף עובר על איסור לבישת ד' כנפות בלא ציצית, והק' הגרש"ז דא"כ הנכנס לדור בבית עם מזוזה ולא התכוון לקיים מצוות מזוזה, לדברי הבאור הלכה הרי הוא כאילו דר בבית בלי מזוזה, וע"ז כתב שמכל מקום אם כיוון כאשר נכנס בפעם הראשונה, סגי בכוונה זו למשך כל הזמן שהמזוזה בביתו]. ועיי"ש שהזכיר אף ביחס למצוות תפילין שהכוונה שבתחילת המצווה מועילה לכל משך קיומה, וכל זה פשוט.

איסור הסחת דעת מהתפילין אינו שייך לכוונה לשם מצווה – ומה שמבואר בגמרא במסכת מנחות (לו ע"ב) שאסור להסיח דעת מהתפילין, ונפסק כן להלכה בשו"ע (סימן כ"ח סעיף א'), אין זה אלא בכדי שלא יבוא לשחוק וקלות ראש, כמ"ש הרא"ש (ברכות פ"ג סימן כ"ח) בשם רבנו יונה [ומטעם זה כתב המג"א (סימן מ"ד ס"ק ב') שבשעת התפילה אין צריך למשמש בהן, מאחר ובלאו הכי אסור בשחוק וקלות ראש, והעתיק דבריו המשנ"ב (סימן כ"ח ס"ק ב')], וכן כדי שידע לתקנם אם זזו ממקומם כמ"ש הפרי מגדים (סימן כ"ח א"א ס"ק א') בשם התרומת הדשן, אבל כוונה לשם מצווה אין צריך אלא בשעת הנחתם, וכפי שהתבאר).

אופן הנחת היד על העיניים בעת קריאת שמע (סימן ס"א סעיף ה')

כיצד ראוי להניח את היד על העיניים בעת אמירת "שמע ישראל"?

תשובה

יש נוהגים להניח את היד בצורת שד-י – שלוש האצבעות האמצעיות כצורת שי"ן על המצח, האגודל על עין ימין והזרת על עין שמאל, כצורת דל"ת ויו"ד. אך בדברי השולחן ערוך נראה שאין צריך להקפיד בזה, וכן נהג מרן הגרע"י זצ"ל להניח את ידו הימנית על עיניו באופן רגיל (בספר מאור ישראל (ברכות טו ע"ב) כתב שנוהגים לשים הידים בצורת 'שקי', שלוש אצבעות אמצעיות צורת שי"ן על המצח, והגודל והזרת על עין ימין ועין שמאל בצורת דל"ת ויו"ד, בשני פרקים, הרי שם שקי. וכן הוא בשולחן ערוך המקוצר (רצאבי; סימן ט"ו, ה').

ואולם, בשולחן ערוך (סימן ס"א סעיף ה') כתב: "נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין". וביאר השערי תשובה (שם ס"ק ו') ש"על פניהם" משמעו על העיניים. ולפי דבריו משמע שאין הקפדה כיצד יהיו האצבעות מונחות, והעיקר שיהיו עיניו מכוסות ולא יסיח דעתו. וכן ראינו כמה פעמים שנהג מרן הגרע"י זצ"ל להניח את ידו הימנית על עיניו בשעת אמירת קריאת שמע באופן רגיל).

הסרת המשקפיים באמירת "שמע ישראל" (סימן ס"א סעיף ה')

האם צריך להסיר את המשקפיים בעת שמכסה את עיניו באמירת הפסוק הראשון של קריאת שמע?

תשובה

אין צריך להסיר את המשקפיים באמירת פסוק "שמע ישראל", אלא יעצום עיניו ויניח ידו הימנית על המשקפיים (כתב השולחן ערוך (סימן ס"א סעיף ה'): "נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין". ובשו"ת דברי יציב (ליקוטים סימן י"ב) נשאל האם צריך להסיר המשקפיים בשעת קריאת שמע, והשיב שלדעתו הטעם שהרה"ק מנאסאד זצ"ל נהג להסיר את משקפיו, כדי שלא יהיה לו בלבול, אך פשוט שמצד הדין אין עניין חציצה בזה, שעיקר הטעם שנותנים את היד על העיניים בקריאת פסוק ראשון, הוא כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון, ואין הבדל אם מניח את ידו על העיניים ממש או על המשקפיים. והוסיף שאף שיש בהנחת היד על העיניים טעמים על פי הסוד, מכל מקום לא יעלה על הדעת ששייך בזה דין חציצה, וסיים שדבר זה פשוט מאוד ואין מקום להאריך בו.

וכן כתב בשו"ת אז נדברו (חי"ב סימן נ"ג) שאין צריך להסיר המשקפיים בעת אמירת פסוק שמע ישראל, שעיקר עניין הנחת היד על העיניים הוא מנהג, ואין לעשות הידורים וחומרות במנהג זה, ואין לכך שום יסוד. עוד כתב ששוב התבונן ומצא יסוד לחומרה זו, שכיוון שעצימת עיניים מועילה לכוונה, אם כן ככל שעצימת העיניים חזקה יותר, כך הכוונה גדולה יותר. ומכל מקום כתב שלמעשה על אף שאין איסור להסיר את המשקפיים משום הפסק, כיוון שהוא לצורך כוונה, מכל מקום לפעמים דבר זה מפריע לכוונה, ואין ראוי לנהוג בזה.

וכן העידו בספר ילקוט יוסף (סימן ס"א סעיף ד') והלכה ברורה (שם ס"ק י') שמרן הגרע"י זצ"ל לא נהג להסיר את משקפיו בעת קריאת פסוק ראשון של קריאת שמע, והעיקר שיכסה את עיניו כדי שימנע מלהביט אנה ואנה, ויוכל להתרכז בכוונתו בפסוק זה).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.