ביאור מזמור מ"ה בתהילים: שיר הידידות של בני קורח

תקציר הפרק

שבח למלך: פסקה זו מתארת ומשבחת את המלך. המשורר מקדים וכותב "רחש ליבי דבר טוב אומר אני מעשיי למלך לשוני עט סופר", ומשם עובר לשבחי המלך. המשורר מציין את יופיו של המלך: "יפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלוקיך לעולם". חלק מהדרו הוא הבחירה בדרך של האמת, הענוה והצדק: "והדרך צלַח רכב על דבר אמת וענווה צדק ותורך נוראות ימיך", "אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוקים אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוקים אלוקיך שמן ששון מחברך".

תיאור הכלה ושמחת הנישואין: פסקה זו מתרכזת בתיאור יופיה של הכלה ובנישואי הכלה והמלך. בחלק הראשון של הפסקה, המשורר מתרכז בכלה: "בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר... ויתאו המלך בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר... ויתאו המלך יופיך כי הוא אדונייך והשתחווי לו... כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה".

תוך כדי תיאור הכלה, מובן שהתיאור הוא חלק משמחת הנישואין של המלך והכלה: "לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך. תובלנה בשמחות וגיל תבואינה בהיכל מלך". המזמור מסתיים בברכה למלך (יש מי שפירש שברכה זאת מכוונת כלפי האל ולא כלפי המלך): "אזכירה שמך בכל דור ודור על כן עמים יהודוך לעולם ועד".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי קֹרַח; מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת.

(ב) רָחַשׁ לִבִּי, דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ; לְשׁוֹנִי, עֵט סוֹפֵר מָהִיר.

(ג) יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ; עַלכֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.

(ד) חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַליָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ.

(ה) וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת, וְעַנְוָה צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.

(ו) חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים: עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.

(ז) כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.

(ח) אָהַבְתָּ צֶּדֶק, וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע: עַלכֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ.

(ט) מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל בִּגְדֹתֶיךָ; מִן הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.

(י) בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ; נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר.

(יא) שִׁמְעִי בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.

(יב) וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ.

(יג) וּבַת צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם.

(יד) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

(טו) לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ.

(טז) תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

(יז) תַּחַת אֲבֹתֶיךָ, יִהְיוּ בָנֶיךָ; תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים, בְּכָל הָאָרֶץ.

(יח) אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל דֹּר וָדֹר; עַלכֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד.

ביאור מילים קשות בפרק

"לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר" - הלשון שלי אומרת את הדברים במהירות כמו שסופר כותב עם העט שלו במהירות.

"יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם" - מלך המשיח, אתה יפה יותר משאר בני האדם.

"וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב" - ההדר שלך יהיה כאשר תעבור על אויביך ותרכב אליהם על מנת להילחם בהם.

"עַל דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדֶק" - וכאשר תרכב ותילחם, אל תעשה זאת בגאווה, אלא באמת, ענווה וצדק.

"מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ" - הבגדים שלך מריחים טוב כיוון שהם מבושמים במיני בשמים שנקראים "מר", "אהלות" ו"קציעות". הריח הטוב הוא משל למעשים הטובים של מלך המשיח.

"מִן הֵיכְלֵי שֵׁן" - הבשמים היו מונחים בארמונות מפוארים עשויים משיניים של פיל.

"וּבַת צֹר בְּמִנְחָה" - וגם יושבי צור הקרובים לארץ ישראל יביאו לכל אחת מכן מנחה.

"פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם" - העשירים שבכל עם יבקשו לפגוש אתכן.

מדרשים מעניינים ממדרש תהילים

"למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות - בני קרח שהיו שושנים נלקטו מבין הקוצים שלא יאכלו עימהם וקפץ הקדוש ברוך הוא עליהם והצילם. משל למלך שנכנס למדינה ובאו בני המדינה לעשות לו עטרה של זהב מקובעת באבנים טובות ומרגליות. יצאו ואמרו להם אין המלך מבקש עטרה של זהב יש כאן שושנים. מיד שמחו בני המדינה. כך קרח ועדתו אומרים מבקש הקדוש ברוך הוא מחתות של זהב. ואמר להם הקדוש ברוך הוא (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב... ומה אני מבקש של שושנים. אמרו בני קרח אנו שושנים. אמר להם הקדוש ברוך הוא ניצחתם". המשל מלמד שהקב"ה אינו מחפש זהב ועושר, אלא את הלב של בני האדם. בני קורח אמרו כביכול "אנו השושנים", והקב"ה קיבל את תשובתם והצילם.

"רחש לבי דבר טוב - להודיעך שלא יכלו להתוודות בפיהם אלא כיון שרחש לבם בתשובה קבלם הקדוש ברוך הוא". בני קרח לא יכלו לבטא את תשובתם בפיהם, אך בליבם כבר התחרטו ושבו אל ה'. הקב"ה ראה את הרהורי התשובה שבליבם וקיבל את תשובתם. ממדרש זה ניתן ללמוד עד כמה גדול כוחה של מחשבת תשובה אמיתית, שאפילו בטרם נאמרה בפה יש בכוחה לפעול ולהתקבל לפני הקב"ה.