האם מותר לענות אמן כששומעים סליחות ברדיו, ואיך לשפר את התקשורת בבית?

2 הלכות ביום

2 הלכות ביום מתוך "בהלכה ובאגדה", עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

איזה פרק תהילים מומלץ לומר בחודש אלול, ומדוע?

מנהג יפה לומר מזמור כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי" מר"ח אלול ועד שמחת תורה לאחר תפילת שחרית. כתב החיד"א: "ומה טוב לאומרו בכל השנה אחר התפילה", וכן מנהג רבים מבני ספרד.

האומר מזמור זה מר"ח אלול ועד שמחת תורה, מובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ובמשפטו יצא זכאי ובדימוס לחיים טובים ולשלום. ואפילו אם נגזרה עליו חס ושלום גזירה רעה, יכולה אמירתו לבטלה, ומעביר מעליו כל המקטרגים והמשטינים.

האם מותר לענות אמן כששומע סליחות דרך הרדיו?

האומר סליחות בביתו יחד עם הסליחות המועברות דרך הרדיו או דרך הלווין בשידור ישיר, אף על פי שפעמים יש הפרש של זמן מועט, עונה עמהם: 'אמן', 'יהא שמיה רבא', 'ויעבור' וכיוצא בהם, ונחשב לו סליחות בציבור.

אולם סליחות המועברות דרך הרדיו שלא בשידור ישיר, אינו יוצא בהם ידי חובה, ואינו רשאי לענות כלל.

התובנה היומית

במוצאי ראש השנה חיכו בבני ברק המוני אנשים בתחנת האוטובוס של קו 402 מבני ברק לירושלים. האוטובוסים שחלפו היו מלאים עד אפס מקום, ואנשים חיכו וחיכו במשך שעות. כמובן שכולם כעסו מאוד על חברת התחבורה שהבטיחה להם לשלוח תגבור.

בשעה אחת וחצי בלילה, הגיע לתחנה אוטובוס ריק - קו 318. הנהג שאל את האנשים למי הם מחכים עכשיו באמצע הלילה? אנשים ענו לו שהם תקועים וביקשו ממנו שיחליף את מספר הקו ל-402 וייקח אותם לירושלים.

הנהג התנצל ושאל אותם איך הם מבקשים ממנו לעשות את זה - הרי הוא נהג בקו 318 בדרך לרחובות, והוא יפוטר מהעבודה... אנשים המשיכו להפציר בו עד שהסכים, החליף את מספר הקו ל-402 ונסע לירושלים. במשך כל הנסיעה לירושלים הנוסעים עשו לו "מי שברך", וכולם באו לברך אותו בשנה טובה ומתוקה.

לקראת סוף הנסיעה, ניגש אליו אחד הנוסעים ושאל אותו: "איך באמת הסכמת להחליף את הקו שלך למעננו? הרי ייתכן שמחר תפוטר מהעבודה". ענה לו הנהג: "אגיד לך את האמת, הסדרן ביקש שאחד הנהגים ייסע אל הקבוצה שממתינה בתחנה כבר כמה שעות. אף אחד לא הסכים, כי כולם צפו את הזעם והקללות שיקבלו מהנוסעים על איחור מורט עצבים שכזה. מי רוצה קללות לקראת השנה החדשה? ואז עלה לי רעיון, לכתוב על הקו 318 ולהגיע כך לתחנה. בזכות זה הרווחתי כל הדרך ברכות שיעשו לי את השנה...".

מה באמת גורם לאנשים לכעוס כל כך על הנהג שלא הגיע ולהחליף אותם בברכות אינסופיות לנהג "המתנדב"?

הסוד הגדול טמון בשתי מילים: "מגיע לנו".

כאשר כתוב בלוח הזמנים של האוטובוס שהקו צריך להגיע בשעה מסוימת והוא לא הופיע, אנחנו כועסים. הבטיחו, חיכינו והוא לא הגיע! כאשר מגיע נהג אחר שלא אמור לקחת אותנו והוא מתנדב להביאנו למחוז חפצנו – אף על פי ששילמנו על הנסיעה הזו - אנחנו מרגישים הכרת הטוב. הוא לא חייב לנו כלום ובכל זאת לקח אותנו!

כשאדם יודע שבורא עולם לא חייב לו כלום. לא פרנסה, לא ילדים, לא בית, הוא הופך להיות מאושר והוא לא מתלונן. כשאדם חי בתחושה שכל מה שיש לו, זו מתנת חינם מאת בורא עולם, אז גם אם הוא חלילה מאבד את אותו הדבר (פרנסה, רגל חלילה), הוא רק מודה לבורא עולם על מה שיש לו ועל מה שהוא זכה לקבל על אותה תקופה...

החיזוק היומי

אם לא תגידו, איך יידעו? הרב יצחק פנגר במסר חשוב שישפר את התקשורת שלנו בבית