רסיס מטיל איראני שיתק מחצית מפניה - ניתוח נדיר החזיר לה את התקווה

תושבת ערד שנפצעה מפגיעת טיל איראני בחודש מרץ, עברה לאחרונה ניתוח מורכב ונדיר לשחזור עצב הפנים בבית החולים אסותא רמת החייל. מטרת ההליך הייתה להשיב לה את השליטה בשרירי ההבעה, לאחר שרסיס שפגע בפניה גרם לשיתוק בצד הימני ולפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.

הצעירה, שסיפורה פורסם באתר N12, טופלה תחילה בבית חולים אחר, עברה מיד לאחר הפציעה ניתוח להוצאת גופים זרים ולסגירת הפצעים. אולם במהלך תקופת השיקום החלה להבחין כי החיוך שלה הפך לא-סימטרי, הגבה אינה מתרוממת והעין הימנית אינה נסגרת באופן מלא. רק לאחר שהגיעה לאבחון אצל ד"ר טל קאופמן-גולדברג, מומחית לכירורגיה פלסטית ואסתטית ולשחזורי עצב הפנים, התברר כי מדובר בפגיעה מורכבת בעצב הפנים.

המטופלת סיפרה: "נפגעתי מהטיל ופניתי לד"ר קאופמן, לא ידעתי מה הבעיה שלי בפנים. באתי אליה, אמרתי לה 'תראי איך אני נראית - תטפלי בי'. היא האירה לי את הבעיה שיש לי. לא הייתי מודעת והיא פתחה לי את העיניים. בזכות הטכנולוגיה המתקדמת היה אפשר להעניק לי טיפול רפואי והיא עזרה לי ברמות - אני מתרגשת מאוד".

לדברי ד"ר קאופמן-גולדברג, פגיעה בעצב הפנים רחוקה מלהיות עניין אסתטי בלבד: "ממצאים כאלה מעלים חשד לפגיעה בעצב הפנים - העצב שאחראי לתנועת שרירי ההבעה. רבים נוטים לחשוב שמדובר בבעיה אסתטית בלבד, אך למעשה לשרירי הפנים תפקידים חיוניים הרבה יותר. הם מאפשרים סגירה תקינה של העין, החיונית להגנה על הקרנית ולשמירה על הראייה, ומשתתפים פעילים גם באכילה, בשתייה, בדיבור ובהבעה".

הרופאה הוסיפה כי לשיתוק פנים יש גם השלכות נפשיות וחברתיות משמעותיות: "חשוב להעלות מודעות לכך שפגיעה בעצב הפנים היא פגיעה תפקודית, רפואית ופסיכו-סוציאלית, ולא רק אסתטית".

לאחר האבחון החל הצוות הרפואי בהכנות לקראת ניתוח חשיפת העצב. בשל רקמת הצלקת הנרחבת שהותיר הרסיס, נערכו הרופאים למספר תרחישים אפשריים והצטיידו מראש במערכות מיקרוכירורגיות מתקדמות ובציוד מיוחד לגירוי עצבי סלקטיבי, שנועד לאפשר שחזור מדויק ככל האפשר.

ד"ר קאופמן-גולדברג תיארה: "במהלך הניתוח מצאתי שכל הענפים של הדיוויזיה העליונה של עצב הפנים נחתכו. איתרתי שלושה קצות עצב מכל צד של הרקמה המצולקת וביצעתי שחזור ראשוני של כל הענפים באמצעות טכניקות מיקרוכירורגיות עדינות". הרופאה הוכשרה לביצוע ניתוחים מסוג זה במסגרת תת-התמחות במרכז עצב הפנים של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון.

המטופלת סיפרה כי למרות ההליך המוצלח, הדרך לשיקום עדיין ארוכה: "החיים שלי השתנו ללא היכר אחרי שפגע בי הטיל, ועד היום אני מתמודדת. גם היום אני עדיין לא מרגישה טוב פיזית ועדיין עוברת ניתוחי המשך שכואבים, אבל זה חלק מהתהליך שבסופו אמור להביא מזור ולטפל בבעיה בשורש שלה. הניתוח שעשיתי הולך לשפר את המצב מאוד - אבל ייקח לזה עוד זמן".

בבית החולים ציינו כי מאז תחילת המלחמה נרשמה עלייה במספר האזרחים והחיילים הסובלים מפגיעות ראש ופנים כתוצאה מרסיסים. לדבריהם, גם כאשר הפגיעה בעצב הפנים אינה מאובחנת מיד, קיים חלון זמן של מספר חודשים שבו ניתן עדיין לבצע שחזור מוצלח. במקרה זה הגיעה המטופלת לניתוח כארבעה חודשים לאחר שנפצעה.

ד"ר קאופמן-גולדברג סיכמה: "כמנתחת, אין דבר מרגש יותר מהאפשרות להחזיר לאדם את היכולת לחייך. חיוך הוא דרך לתקשר ולהביע רגשות. כשאדם מאבד את החיוך שלו, הוא מאבד חלק משמעותי מהתפקוד ומהזהות שלו. אם נצליח להחזיר לה את תפקוד הפנים, נחזיר לה הרבה יותר מתנועה של שריר - נחזיר לה חלק משמעותי מהחיים שלה".

המטופלת ביקשה להעביר לאחרים מסר של תקווה והתמדה: "יש תקווה מאוד גדולה שבעזרת ה' זה ישתפר ואצליח לראות את האור. חשוב לשפר את המודעות, היום הכול אפשרי ויש תקווה, רק לעשות השתדלות ולברר. אפשרי להחזיר את הבן אדם לבריאות איתנה".