האם הנשמה יכולה לצאת מהגוף לפי דרישה? אישה אחת הצליחה לעשות את זה

שאלת קיומה של נשמה, ובוודאי שאלת יכולתה לצאת מהגוף, נחשבת בדרך כלל לשאלה דתית או מיסטיקנית. אך קבוצת מחקר מאוניברסיטת אוטווה שבקנדה בחרה לבחון אותה בכלים מדעיים ממש: באמצעות מכשיר MRI, פרוטוקול ניסויי מבוקר, וכתב עת מדעי שפיט.

פרופ' קלוד מסייה, פסיכולוג וחוקר מוח, מרצה כבר שנים רבות על "חוויות סף מוות" - תופעה מוכרת בספרות המחקרית, שבה אנשים הנמצאים במצב קליני קשה מדווחים על תחושת פרידה מהגוף. מסייה נוהג להזכיר בהרצאותיו את עבודתו של הקרדיולוג מייקל סאבום, אשר תיעד עדויות של אנשים לאחר חוויות כאלה, שתיארו פרטים שנצפו "מלמעלה", פרטים שלא היו יכולים לראות במצבם הפיזי, כשעיניהם עצומות או מכוסות. לפי הנתונים שמסייה מצטט, כ-7% מהאוכלוסייה חוו במידה כלשהי תופעה מהסוג הזה.

יצאה הנשמה לפי הזמנה

התפנית במחקרו של מסייה הגיעה לפני כעשור, כשבתום אחת מהרצאותיו ניגשה אליו סטודנטית בת 24 בשם גייל, וסיפרה שהיא חווה שוב ושוב תחושה של יציאה מגופה. לא בהקשר של מוות קליני או סכנת חיים, אלא כחוויה יזומה ומודעת. לדבריה, התופעה החלה עוד בילדותה, בשעות שבהן התקשתה להירדם בצהריים. עם הזמן נעשה קשה יותר להיכנס למצב הזה, אך היא עדיין מסוגלת לעשות זאת מדי פעם.

מסייה, כאיש מדע, לא הסתפק בעדות בלבד ובחר לבחון אותה באופן אמפירי. גייל הוזמנה למעבדה, מוחה חובר למכשיר MRI, ובמהלך הסריקה התבקשה לבצע סדרה של משימות ולנסות להיכנס למצב של "יציאה מהגוף" תוך כדי המדידה.

הממצאים העלו כי בזמן שגייל דיווחה על החוויה, הופעלו במוחה אותם אזורים המופעלים במקרים של מוות קליני - ובראשם אזור המכונה "צומת הרקה-קודקוד". ה-Temporo-Parietal Junction הוא אזור מוחי בעל תפקוד מיוחד: כאשר המוח המרכזי נפגע, לאזור הזה יש מעין יכולת פעולה עצמאית, ולכן הוא נוטה להתעורר גם במצבי פגיעה מוחית.

חוויה חוץ-גופית בהכרה מלאה

לדברי גייל, בזמן החוויה היא הייתה מסוגלת לדמיין את עצמה מתנועעת, מתרוממת ומסתובבת, כשהיא לגמרי בהכרה וערה. היא אף דיווחה על תחושת סחרחורת כאשר היא מסתובבת מהר מדי בדמיונה החוץ-גופי, על אף שגופה בפועל אינו זז כלל.

הניסוי תועד במאמר מדעי שכתבו מסייה ועמיתתו, החוקרת אנדרה סמית', תחת הכותרת "חוויה חוץ-גופית יזומה: מחקר FMRI". המאמר פורסם בכתב עת השפיט Frontiers in Human Neuroscience בשנת 2014.

במסגרת הניסוי במכשיר ה-MRI, קיבלה גייל 6 משימות שונות: בחלקן התבקשה ליזום את חוויית ה"יציאה מהגוף", ובחלקן האחר התבקשה לדמיין ביצוע תרגילי התעמלות ספציפיים, או להזיז את אצבעותיה בפועל ולאחר מכן רק לדמיין את התנועה. זאת כדי לאפשר לחוקרים להשוות בין הפעילות המוחית במצבים השונים.

לפי הדיווח, כאשר גייל רק דמיינה את ביצוע התרגילים, התחושה הייתה שונה באופן מובהק מזו שדיווחה עליה ברגעי ה"יציאה מהגוף". בדמיון הרגיל היא לא חשה את התנועות עצמן, בעוד שבחוויה החוץ-גופית התחושה הייתה של ביצוע ממשי.

האדם הוא לא רק גוף

מה שהמדע המערבי רק מתחיל לחקור באמצעות מכשירים מתקדמים, מקורות ביהדות, לצד מסורות רוחניות נוספות, עסקו בו לאורך הדורות: האדם הוא לא רק גוף, יש בו נשמה, שיכולה, ברגעים מסוימים, להיבדל ממנו ולהתקיים באופן עצמאי.

חוויות סף מוות, מדיטציות עמוקות ותיאורים של יציאה מהגוף מופיעים לרוב כעדות לקיומו של ממד רוחני שחורג מהחומר.

המקרה של גייל והמחקר שנעשה סביבו מציב שאלה מרתקת: אם המוח יכול להפעיל חוויה כזאת ביודעין ובאופן חוזר, האם זה אומר שהחוויה היא רק תוצר מוחי, או שמא המוח הוא בעצם הצוהר, הכלי שדרכו הנשמה יוצאת ומתגלה? המדע אולי יודע היום למפות את האזור במוח שמתעורר, אך הוא עדיין לא יודע לענות על השאלה מה בדיוק מתעורר בתוכו. ולכן, כמו שאומרים, "במקום שבו נגמר השכל, מתחילה האמונה".