מוח שליט על לב: 4 כלים שיעזרו לך לשלוט בתגובות שלך

בשנים האחרונות עולם האימון מדבר בלי סוף על "ניהול רגשות". אבל בכל פעם שאני שומעת את הביטוי הזה אני מחייכת לעצמי, כי היהדות הקדימה את כולנו במשפט אחד קטן מתוך ספר התניא: "מוח שליט על הלב". הלב הוא המנוע, והמוח הוא ההגה. מנוע חזק בלי הגה עלול להוביל אותנו לתאונה. הגה בלי מנוע לא ייקח אותנו לשום מקום. החיים הבריאים הם החיבור בין השניים, כאשר המח הוא המנהל את הרגש שבלב.

כמה פעמים כבר מצאנו את עצמנו אומרות "לא התכוונתי לצעוק", "זה פשוט יצא לי", "לא הצלחתי לעצור את עצמי"? האמת היא שבין מה שקורה לנו לבין התגובה שלנו, תמיד קיים מרווח קטן. לפעמים הוא נמשך שנייה אחת בלבד, אבל בה נמצאת כל הבחירה שלנו.

וכאן אשמח להעניק לכן 4 כלים פשוטים שילמדו אתכן לשלוט בתגובות.

1. לעצור לפני שמגיבים. נניח, בכל פעם שאחד הילדים עושה משהו שמוציא אותנו מהשלווה שלנו, לנסות לא להגיב מיד, אלא מיד לעשות משהו אחר – לשתות שלוק מים, לסדר את הכיסא או פשוט לנשום נשימה עמוקה. הפעולה הקטנה הזאת לא פותרת את הבעיה, אבל היא מחזירה אותך להגה. חז"ל כבר הגדירו את זה מזמן: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". הגבורה האמיתית אינה לנצח אחרים, אלא לא לתת לרגע אחד של סערה לנהל אותנו.

2. להחליף את הפרשנות. פעמים רבות אנחנו לא מגיבות למה שקרה, אלא למה שסיפרנו לעצמנו שקרה. אם חברה לעבודה לא ענתה לך, היא לא מזלזלת בך אלא פשוט טרודה. אם בן הזוג שכח משהו שביקשתי, אולי הוא באמת עמוס ולא אדיש. שינוי קטן בפרשנות משנה את התחושה כולה. ברגע שאנחנו מפסיקות להיות בטוחות שאנחנו יודעות מה עבר על האדם השני, הכעס מתחיל להתמוסס.

3. לבחור איפה לשים את המחשבה. "במקום שמחשבתו של אדם נמצאת, שם הוא נמצא כולו". אם אני מתמקדת שוב ושוב במה שחסר, במה שלא הצליח ובמה שמרגיז אותי, כל העולם שלי ייצבע באותו צבע. אבל אם אני מאמנת את עצמי לחפש אפילו נקודת אור אחת, משהו קטן שכן עובד, אני מגלה שהמבט שלי על המציאות משתנה. אפשר לשאול את עצמנו: מה בכל זאת טוב ברגע הזה? מה כן הצלחתי היום? על מה אני יכולה להודות דווקא עכשיו? ההודיה אינה מתעלמת מהקושי, היא פשוט מסרבת לתת לו להיות כל הסיפור.

4. לשחרר את מה שאינו בידיים שלנו. חלק גדול מהמתח שאנחנו חוות נולד מהניסיון לשלוט באנשים, בתוצאות ובמהלך החיים. אנחנו רוצות שהילדים יתנהגו בדיוק כמו שתכננו, שהעבודה תתקדם לפי הקצב שלנו, שהמציאות תסתדר לפי הרשימה שכתבנו בבוקר. אבל החיים אינם עובדים כך. לפעמים כל מה שאנחנו יכולות לשלוט בו הוא רק דבר אחד: איך נגיב. יש רגעים שבהם כדאי לעצור ולומר לעצמנו: את ההשתדלות שלי עשיתי. את השאר אני מפקידה בידיו של הקדוש ברוך הוא. באופן מפתיע, דווקא הוויתור על השליטה מחזיר לנו את השקט.

רוגע פנימי אינו תכונת אופי שנולדים איתה. הוא מיומנות שאפשר להתאמן עליה בכל יום מחדש. ככל שמתאמנים יותר, מגלים שלא רק התגובות משתנות, אלא גם החיים עצמם מקבלים צבע אחר.