7 דברים שאתה חייב להגיד לעצמך ברגע של קושי (מספר 3 ישנה לך את החשיבה)

כשאדם מודע לערך העצום שלו ולמורשת שהוא נושא, הוא מגלה בתוכו כוחות שלא האמין שקיימים בו. רבנו יונה, שחי לפני 800 שנה, מגלה שזו אינה רק מחשבה מעודדת אלא אחד היסודות החשובים ביותר בעבודת ה'.

וכך הוא כותב, בספרו "שערי העבודה": "הפתח הראשון הוא, שידע האיש העובד ערך עצמו, ויכיר מעלתו, ומעלת אבותיו, וגדולתם וחשיבותם אצל הבורא יתברך".

רבנו יונה מוסיף לבאר כי העיקר הזה - של לדעת את ערך עצמו, מיהו, מה זה אומר להיות יהודי, בן של אברהם יצחק ויעקב, ממשיך שלשלת הזהב של היהדות הנאמנה - זהו הדבר שיסייע לאדם לעמוד בפיתויים ובניסיונות. כי כשאדם רוצה לעשות מעשה לא ראוי, מיד יאמר לעצמו: אני? אני שהקב"ה בחר בי, והציב אותי בעמדה של 'עם סגולה', אני שאבא שלי וסבא שלי הם בני מלכים, במלוא מובן המילה, ממלכת כהנים וגוי קדוש, אני אעשה כדבר הזה? לא ייתכן!

כה דבריו: "ויצא לו מזה כי כאשר יתאווה תאווה ויעלה בלבבו גאווה לעשות דבר שאינו הגון, יבוש מעצמו ויבוש מאבותיו, וישיב לנפשו ויאמר: 'אדם גדול וחשוב כמוני היום שיש בי כמה מעלות טובות רמות ונישאות, ושאני בן גדולים בן מלכי קדם, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לא-לוהים ולאבותיי כל הימים'. ואם חלילה וחס לא יכיר מעלתו ומעלת אבותיו, נקל יהיה בעיניו ללכת בדרכיו הפריצים, להגלות נגלות כאחד הנבלים למלאות תאוותו".

חשיבות ההכרה העצמית וההכרה במעלת אבותינו היא כלי אדיר למניעת חטאים ועמידה ברמה רוחנית גבוהה. רבנו יונה מדגיש כי על האדם לדעת את ערך עצמו ואת מעלת אבותיו, ולהכיר את המורשת הרוחנית ואת הכבוד שהם זכו לו מאת הבורא. ההכרה הזו תדרבן אותו לשמור על דרכו ולהימנע ממעשים שאינם הולמים את מעמדו.

הכרת האדם בערך העצמי שלו ובכך שהוא בן לאבותינו הגדולים אברהם, יצחק ויעקב, ובן לעם חשוב ואהוב - תסייע לאדם להתעלות מעל תאוותיו ולשמור על דרך חיים מוסרית ורוחנית.

על כך אמר הגאון רבי ירוחם ממיר: "אוי לו לאדם שאינו מכיר ליקויי נפשו, שהרי אינו יודע מה עליו לתקן… אבל, אוי ואבוי לו לאדם שאינו מכיר את מעלותיו – כי הן אפילו את כלי עבודתו אינו מכיר" ("אבן ספיר" עמוד עב).

צ'ק ליסט יומי: 7 תזכורות שיעזרו לכם לזכור מי אתם באמת

* אני זוכר שאני חלק משרשרת גדולה של אלפי שנים - אני לא אדם בודד בעולם, אלא חוליה בתוך סיפור עתיק של עם, אמונה וערכים.

*  אני מכיר את הזכות להיות בן לעם ישראל - עם שעבר דורות של מסירות נפש, שמר על זהותו והעביר מדור לדור מורשת מפוארת.

*  אני זוכר את אבותיי הגדולים - אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה - ואת הדרך הערכית שהנחילו לדורות אחריהם.

* אני מבין שיש למעשים שלי משמעות - גם בחירות קטנות של אדם יכולות להיות חלק מהמשך שרשרת הדורות.

* אני שואל את עצמי לפני מעשה: האם זה מתאים למי שאני? האם אדם בעל שורשים כה גדולים היה בוחר בדרך הזו?

*  אני לא מוותר על עצמי בגלל נפילה זמנית - גם אם טעיתי, הערך שלי אינו נעלם. אני יכול לקום ולהמשיך את הדרך.

* אני זוכר שהקשר שלי עם הקב"ה הוא קשר אישי וקרוב - המעשים שלי חשובים, התפילות שלי נשמעות והבחירות שלי יקרות לפניו.