איך מוכיחים בלי לפגוע? ה"זרע שמשון" בפירוש נפלא על פרשת דברים

פרשת דברים נפתחת בפסוק: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל" (א, א). חז"ל, כפי שמביא רש"י, מסבירים ששמות המקומות המוזכרים בפסוק אינם רק ציון גיאוגרפי, אלא רמזים לחטאים שבני ישראל חטאו בהם במדבר. משה רבנו בחר להזכיר את אותם חטאים בדרך מרומזת, מתוך כבודם של ישראל, כדי שלא לביישם בתחילת דבריו.

אלא שמתעוררת שאלה: אם מטרתו הייתה לשמור על כבודם של ישראל, מדוע בהמשך ספר דברים הוא מזכיר את אותם חטאים במפורש? הרי הוא מפרט את חטא המרגלים, את חטא העגל, את מחלוקת קורח ועוד. אם כך, מה הועילה ההסתרה והרמיזה שבתחילת הפרשה?

ה"זרע שמשון" מבאר את הדברים על פי מדרש חז"ל (דברים רבה א, ד), שם נאמר שראוי היה לכאורה שהתוכחות ייאמרו מפי בלעם, ואילו הברכות מפי משה. אך הקב"ה רצה להראות לישראל ולעולם כולו שהתוכחה נאמרת דווקא מפי מי שאוהב אותם באמת. אילו בלעם, ששנא את ישראל, היה מוכיח אותם, היו יכולים לומר שהתוכחה נובעת משנאה. לכן בחר הקב"ה שמשה רבנו, אוהבם הנאמן של ישראל, יהיה זה שיוכיח אותם.

לפי זה מתבאר שגם כאשר משה הזכיר בהמשך את החטאים במפורש, דבריו התקבלו באופן שונה לחלוטין. מכיוון שהתוכחה יצאה מפיו של מנהיג שאהב את עמו ודאג לטובתם, היא לא נתפסה כהשפלה או כביזוי, אלא כתוכחה הנובעת מאהבה ודאגה. לכן, מבחינת בני ישראל, גם הדברים שנאמרו בגלוי היו שקולים כמעט לרמז עדין, ולא פגעו בכבודם כפי שהיו נפגעים אילו נאמרו מפי שונא.

ה"זרע שמשון" מוסיף גם ביאור נוסף בדרך הפשט. בתחילת דבריו בחר משה להוכיח בדרך רמז, מתוך התחשבות באלו שחטאם היה קל יותר, כדי שלא לביישם. רק לאחר מכן עבר לתוכחה מפורטת יותר, שהייתה מכוונת כלפי מי שחטאו בחומרה רבה יותר.