מזמור מ"א בתהילים: תקציר, ביאור המילים ומדרשים מעניינים שלא הכרתם

תקציר הפרק

מוסר השכל: המזמור נפתח במסקנה ובלקח ממה שאירע למשורר: "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'" - ה' סועד את האדם המאמין בחוליו ומסייע לו. "ה' יסעדנו על ערש דווי כל משכבו הפכת בחוליו".

תיאור צרת המשורר: לאחר שהצהיר המשורר על הלקח שניתן ללמוד מהאירוע שחווה, הוא עובר לתאר את שאירע לו. הוא פותח בתיאור הצרה, ובקריאתו לה': "אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך". המשורר מתלונן על מחלה קשה שפקדה אותו, ובנוסף על כך שאויביו שמחים בחולשתו ומחכים למותו, ואפילו אוהביו וקרוביו בוגדים בו: "אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו... גם איש שלומי אשר שבטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב".

ההושעה: המשורר פותח את תיאור הישועה בכך שה' הקים, ריפא אותו ממחלתו וכעת "ואשלמה להם". המשורר יודע כעת שה' 'חפץ' בו: "בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי. ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם". הפסוק החותם את המזמור שייך לחתימת הספר הראשון (מתוך חמישה) של ספר תהילים: "ברוך ה' אלוקי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'.

(ג) ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו.

(ד) ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כׇּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחׇלְיוֹ.

(ה) אֲנִי אָמַרְתִּי ה' חׇנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ.

(ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ.

(ז) וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבׇּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר.

(ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כׇּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי.

(ט) דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם.

(י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב.

(יא) וְאַתָּה ה' חׇנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם.

(יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי.

(יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם.

(יד) בָּרוּךְ ה' אלוקי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

ביאור מילים קשות בפרק

"וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ" - הוא יהיה מאושר בארץ.

"ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי" - גם כאשר אדם שוכב על מיטת חוליו, ה' מסייע בידו ומטפל בו, ואינו זקוק לסיוע מבני אדם.

"וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ" - ואם האויב שלי יבוא לבקר אותי, הוא ידבר דברי שווא: הוא יאמר לי דברים טובים, אך בליבו יחשוב דברים רעים.

"יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר" - הוא יאסוף את הדברים לעצמו, הוא לא יאמר לי את הדברים הרעים, אך כאשר הוא ייצא ממני, הוא יספר את הדברים לאחרים.

"וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם" - הוא לא יקום מהמחלה שהוא שוכב ממנה.

"וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי" - ואתה תמכת בי כאשר הייתי חולה, משום שראית שאני תם, צדיק.

"וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם" - וגרמת לי להיות חזק ויציב עד סוף חיי, כך שלא אמות מוקדם ולא אפסיד שנים מחיי.

מדרשים

"למנצח אשרי משכיל אל דל" - זה שאמר הכתוב (קהלת ט יד) 'עיר קטנה ואנשים בה מעט'. 'עיר קטנה' – זה האדם. 'ואנשים בה מעט' - אלו האברים. 'ובא אליה מלך גדול וסיבב אותה' - זה יצר הרע. 'ובנה עליה מצודים גדולים', 'ומצא בה איש מסכן' - זה יצר הטוב, 'ומילט הוא את העיר'. אמר דוד הואיל ולית כל עמא שמע ליה טב לי דאשמע ליה. הדא הוא דכתיב 'משכיל אל דל' (הואיל ואין כל העם שומעים ליצר הטוב, טוב לי שאשמע לו אני. זהו שכתוב: 'משכיל אל דל')".

"אשרי משכיל אל דל" - "זה שאמר הכתוב (משלי יט יז) 'מלוה ה' חונן דל'. אמר רבי יוחנן 'כל מי שהוא מבקר חולים, מעבירין ממנו אחד מששים בחוליו".