לא מהעולם הזה: 9 כפרים עם חוקים מוזרים שקיימים עד היום

כשאנחנו חושבים על חוקים ותקנות, אנחנו מדמיינים בדרך כלל הגבלת מהירות בכביש המהיר, איסור עישון במקומות ציבוריים או שעות פתיחה של סופרמרקטים. 

אבל ברחבי הגלובוס קיימים (עדיין) כפרים עם חוקים מוזרים לחלוטין, שתיירים כמעט ולא יכולים להפנים ולפעול על פיהם.  קבלו 9 מקומות שיוכיחו לכם שהמציאות עולה על כל דמיון:

1. המקום שבו המוות מחוץ לחוק: לונגיירביין, נורווגיה

בעיירה הצפונית לונגיירביין, השוכנת בארכיפלג סבאלברד הקפוא, נאכף במשך עשרות שנים חוק חריג במיוחד: אסור לקבור מתים במקום. הסיבה לכך היא שהקרקע במקום קפואה לחלוטין, מה שמונע מגופות להתפרק באופן טבעי. מחקרים מדעיים גילו שחיידקים, בקטריות ווירוסים קטלניים מסוגלים להישמר בתוך הקרקע הקפואה הזו במשך עשרות שנים ולייצר סכנה בריאותית. לכן, כאשר אדם חולה מאוד, נפצע קשה או מגיע לסוף ימיו, הוא מועבר בטיסה מיוחדת ליבשת נורווגיה, שם הוא מקבל טיפול רפואי, ובמידת הצורך גם מובא לקבורה סדירה.

2. ונציה של צפון אירופה: גיטהורן, הולנד

אם נמאס לכם מרעש של מנועים, צפצופים ופקקי תנועה בלתי נגמרים, הכפר ההולנדי גיטהורן (Giethoorn) הוא הגשמת חלום. במרכז היישוב הפסטורלי הזה פשוט אין כבישים רגילים. במקום אספלט ומכוניות, התושבים והמבקרים נעים ממקום למקום באמצעות סירות חשמליות שקטות, אופניים או פשוט ברגל על גבי גשרי עץ ציוריים. בכפר יש רשת מסועפת של תעלות מים שמחברות בין הבתים וכדי להגיע לדלתות, הדוור, השכנים ואפילו שירותי התחזוקה או הטכנאים - מגיעים רק דרך המים. 

אילוסטרציה

3. אין כניסה לחתולים: אומאווי, ניו זילנד

ביישוב הקטן והמבודד אומאווי (Omaui) שבניו זילנד, החליטו הרשויות המקומיות לנקוט צעד דרסטי, מעורר מחלוקת וחריג במיוחד: איסור מוחלט על גידול חתולים. הכלל הנוקשה לא נובע משנאה לחיות המחמד הפופולריות, אלא מרצון עז להגן על חיות הבר הייחודיות של ניו זילנד. מומחי סביבה ואקולוגים הזהירו כי חתולי הבית הופכים לציידים מיומנים בלילה, וטורפים כמויות מבהילות של ציפורים נדירות, לטאות וזוחלים מקומיים שנמצאים בסכנת הכחדה. לכן הרשויות החליטו על פשרה: לתושבים שכבר החזיקו בחתול בזמן החלת החוק הותר להמשיך ולגדל אותו תחת הגבלות, אך מרגע שהחתול הולך לעולמו, חל איסור מוחלט להביא חתול חדש לבית.

4. תורידו את המצלמות: שירקאווה-גו, יפן

הכפר ההיסטורי שירקאווה-גו (Shirakawa-go) שוכן בלב ההרים ביפן ומפורסם ברחבי העולם בזכות בתי העץ העתיקים שלו, הבנויים בסגנון "גאשו-זוקורי" (גגות קש תלולים). המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ומושך אליו מיליוני תיירים בכל שנה, מה שהוביל לחוק חריף: איסור צילום במרחבים רבים ללא אישור מראש. בעקבות עומס המבקרים הבלתי נתפס נפגעה קשות איכות החיים של התושבים המקומיים, שמצאו את עצמם מצולמים ללא הפסקה בחצרותיהם הפרטיות. כדי להגן על פרטיות הקהילה ולשמור על האופי האותנטי של המקום, הונהגו כללי אכיפה מחמירים. בחלקים נרחבים מהכפר נאסר לצלם חצרות, חלונות בתים ומתחמים פרטיים ללא רשות מפורשת. כמו כן, המבקרים מתבקשים להצניע מצלמות ולכבד את המרחב האישי.

אילוסטרציה

5. שקט, פה לא קודחים: מורנאו, גרמניה

גרמניה ידועה באופן כללי באהבה שלה לסדר, ארגון וחוקים ברורים, ובמדינה כולה קיימות תקנות לגבי "שעות שקט" (Ruhezeit). אבל בעיירה מורנאו (Murnau) וביישובים כפריים נוספים במחוז בוואריה, התושבים לקחו את זה צעד אחד קדימה ומקפידים על כך באדיקות: איסור מוחלט על רעש לאחר השקיעה ובימי מנוחה. החוק נועד להבטיח איכות חיים מקסימלית, מנוחה נפשית ושכנות טובה בקהילה. בשעות הערב המאוחרות, בכל ימי ראשון ובמהלך חגים רשמיים, חל איסור גורף לבצע עבודות ביתיות או חקלאיות רועשות. שכחו מכיסוח דשא, קידוחים בקירות, שיפוצים או הפעלת ציוד מכני כבד. מי שמפר את התקנות ומפריע לשכנים מוצא את עצמו מהר מאוד מול קנס כספי מרתיע מהרשות המקומית.

6. הממלכה הכחולה: שפשוואן, מרוקו

העיר העתיקה והמרהיבה שפשוואן (Chefchaouen), השוכנת בצפון מרוקו, נראית כאילו כל סמטאותיה טבלו בדלי צבע ענק. החוק הבלתי כתוב (אך האכוף) במקום קובע: הבתים חייבים להישאר כחולים. אמנם אין חוק מדינה רשמי שמאלץ את אזרחי מרוקו לבחור בצבע הזה, אך הרשויות המקומיות והתושבים שומרים בקנאות על המסורת ההיסטורית (שיש האומרים שהחלה על ידי פליטים יהודים שראו בצבע הכחול סמל לרוחניות).  כל בעל נכס, תושב או יזם שמעוניין לשפץ, לטייח או לצבוע מחדש את חזית הבית, מחויב לקבל אישור ומתבקש לשמור במדויק על גווני הכחול האופייניים. השמירה הקפדנית הזו היא זו שמשמרת את מעמדה של העיר כאחד היעדים הפוטוגניים והמבוקשים בעולם.

7. אפס סובלנות לפלסטיק: מולאי, הודו

הכפר הקטן מולאי (Mawlynnong), השוכן במזרח הודו, זכה בתואר הרשמי "הכפר הנקי ביותר באסיה" ותאמינו או לא, הוא שומר על התואר הזה בזכות חוקים נוקשים, שאחד מהם הוא איסור מוחלט על שימוש בשקיות פלסטיק חד פעמיות. 

החוק נולד לאחר שהקהילה המקומית החליטה להילחם בזיהום הסביבתי של תעשיית הפלסטיק, והפכה את הניקיון לערך עליון ולאורח חיים קהילתי. כל תושב, וכמובן כל תייר שמגיע למקום, מחויב להשליך אשפה אך ורק לתוך פחי במבוק מיוחדים הפזורים ברחובות. בנוסף, הקהילה כולה, מילדים ועד קשישים, יוצאת מדי יום באופן מאורגן לנקות ולטפח את הרחובות הציבוריים.

אילוסטרציה

8. גן עדן נקי מפרסומות: גאסאדאלור, איי פארו

הכפר המבודד גאסאדאלור (Gásadalur) באיי פארו אסר על הצבת שלטי פרסום ומסחר במרחב הציבורי. התושבים המקומיים נחושים בדעתם להגן על הטבע הפראי, הצוקים הירוקים והמפל המפורסם שנשפך ישירות אל האוקיינוס, ולא לאפשר למסחור המודרני להרוס את הגלויה הטבעית. זו הסיבה שבכפר לא תמצאו שלטי חוצות גדולים, שלטי ניאון זוהרים או מתקנים מסחריים בולטים שמקדמים מותגים. 

9. טירוף המיחזור: קמיקאצו, יפן

תושבי הכפר קמיקאצו (Kamikatsu) ביפן לקחו את המושג "איכות הסביבה" לקצה הרחוק ביותר עם מדיניות חוקית רשמית של "אפס פסולת" (Zero Waste). הכפר החליט להפסיק לחלוטין את שינוע האשפה למשרפות או להטמנה, והטיל את האחריות המלאה על האזרחים. איך זה עובד?החוק בכפר מחייב את התושבים למיין את האשפה הביתית שלהם ללא פחות מ-45 קטגוריות שונות (נייר עיתון, קרטון, סוגי פלסטיק שונים, אלומיניום, זכוכית לפי צבעים ועוד). בכפר כמעט ואין פחי אשפה ציבוריים או משאיות זבל שעוברות בין הבתים אלא כל תושב אחראי לשטוף, לייבש ולהביא בעצמו את הפסולת הממוינת למרכז המיחזור הקהילתי. 

אילוסטרציה