מול 30 אלף לוחמים ומלכודת כפולה: ביאור פרק י' בספר שמואל ב'

תקציר הפרק

פרק י' בספר שמואל ב' מספר על מלחמה אחת שמתנהלת בשני חלקים שבסופם ניצחון גדול לדוד וצבאו.

האתגר הראשון - הלחימה בבני עמון: דוד שולח שליחים אל מלך בני עמון למטרת חסד. מלך בני עמון חושב שהם מרגלים ומבזה את שליחי דוד. בני עמון מבינים כי כעת דוד רואה אותם בעין רעה, והם מתאגדים למלחמה יחד עם הארמים. יואב פונה בתפילה לה': "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו". התוצאה לא אחרה לבוא: "וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו". כולם נסו מפני הצבא הישראלי.

לאחר המנוסה: הלחימה בארם: בשלב הראשון הארמים רואים שכולם נסים והם מחליטים להתאגד שוב: "וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּאָסְפוּ יָחַד". המסר הועבר לדוד וצבאו וגם הצבא הישראלי נערך למלחמה. התוצאה דומה למה שהיה קודם לכן: "וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ואף דוד וצבאו מצליחים להכות בארמים: "וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר-צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם".

הפרק המלא

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמׇת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

(ב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן.

(ג) וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהׇפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ.

(ד) וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם.

(ה) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם.

(ו) וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ.

(ז) וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כׇּל הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים.

(ח) וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמַעֲכָה לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה.

(ט) וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי בישראל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם.

(י) וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן.

(יא) וַיֹּאמֶר אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ.

(יב) חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹוקינו וה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו.

(יג) וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו.

(יד) וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיָּשׇׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלָ͏ִם.

(טו) וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּאָסְפוּ יָחַד.

(טז) וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַיָּבֹאוּ חֵילָם וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם.

(יז) וַיֻּגַּד לְדָוִד וַיֶּאֱסֹף אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ.

(יח) וַיָּנׇס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמׇת שָׁם.

(יט) וַיִּרְאוּ כׇל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן.

הסבר הפרק

1. השלב הראשון: נימוס דיפלומטי שהפך לביזיון ומלחמה

המניע הראשוני לאירועים הוא אנושי ומדיני: נחש מלך עמון מת, ודוד המלך מבקש להחזיר חסד לבנו, חנון, על הטובה שעשה נחש עם דוד בעבר (כפי שמפרט המדרש, נחש הגן על שריד משפחתו של דוד מפני מלך מואב). דוד שולח משלחת של עבדים לנחם את המלך הצעיר.

שרי בני עמון נוטעים בליבו של חנון את החשד ששלוחי דוד אינם מנחמים, אלא מרגלים שבאו "לחקור את העיר ולרגלה ולהפכה". חנון בוחר בצעד קיצוני של ביזוי השליחים:

• גילוח חצי הזקן: פגיעה קשה בכבודם של גברים בתקופה שבה הזקן היה סמל למעמד ובוגרות.

• כריתת הבגדים בחצי: גזירת הבגדים עד אזור המותניים / ירכיים וחשיפתם בצורה משפילה.

דוד, השומע על הכלמתם, מגלה רגישות ומורה להם לשבת ביריחו עד שיצמח זקנם, כדי לחסוך מהם בושה נוספת בירושלים.

2. זירת המלחמה הראשונה: ישראל מול קואליציית עמון וארם

העמונים מבינים שהעליבו את דוד וכי "נבאשו בדוד" - הפכו שנואים ומאוסים עליו. במקום להתנצל, הם נערכים למלחמה ומגייסים בכסף קואליציה צבאית אדירה של עמי ארם השכנים (ארם בית רחוב, ארם צובא, מלך מעכה ואנשי איש טוב) - סך הכל למעלה מ-33,000 לוחמים.

דוד שולח את יואב ואת כל צבא הגיבורים. בהגיעם, יואב מגלה שהצבא הישראלי נקלע למלכודת – "היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור": העמונים נערכו פתח העיר, והארמים נערכו מאחור, בשדה הפתוח.

יואב מחלק את הכוחות בתושייה רבה:

1. הוא עצמו לוקח את מיטב הלוחמים ומסתער על ארם (הכוח החזק יותר).

2. אבישי אחיו מקבל את יתר העם ונערך מול בני עמון.

הסכם העזרה ההדדית: יואב קובע כלל פשוט – אם ארם יגברו עלי, אתה תבוא לעזרתי; ואם עמון יגברו עליך, אני אבוא להושיעך.

לפני היציאה לקרב נושא יואב את הכרזתו המפורסמת, המשלבת השתדלות אנושית לצד ביטחון מוחלט בה': "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה' - הטוב בעיניו יעשה".

העזרה האלוהית מכריעה את המערכה במהירות. יואב ניגש להילחם בארם - והם נסים מפניו. כשבני עמון רואים ששכיריהם הארמים נסים, נופל עליהם פחד והם נסים מפני אבישי אל תוך עירם המבוצרת. יואב מחליט שלא לצור על העיר באותו שלב וחוזר לירושלים.

3. השלב השני: התעצמות ארם וההכרעה הסופית של דוד

הארמים חשים מושפלים מהתבוסה ומחליטים לפתוח במערכה שנייה. הדדעזר מלך ארם צובא מגייס כוחות רעננים ואדירים מעבר לנהר פרת, ומציב בראשם את שובך, שר צבאו הגיבור.

דוד המלך מבין את גודל השעה, אוסף את "כל ישראל", חוצה את הירדן ומגיע לחילם (מקום כינוס הארמים).

בקרב הכריע ישראל את ארם באופן מוחץ:

• 700 רכב - המרכבות המובחרות והחזקות ביותר של צבא ארם.
• 40,000 פרשים - לוחמים רכובים על סוסים (מכה אנושה לחיל הפרשים הארמי).
• שובך שר הצבא - מפקדם העליון והגיבור הכה ומת בשדה הקרב, מה שמוטט את המורל הארמי.

תוצאת המלחמה היא שכל המלכים שהיו כפופים להדדעזר מבינים שיחסי הכוחות באזור השתנו. הם כורתים ברית שלום עם ישראל, הופכים לנתינים של דוד, ומסרבים להושיע עוד את בני עמון. עמון נותרת מבודדת לחלוטין לקראת המערכה הבאה.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם" - חנון גילח לכל אחד מעבדי דוד את חצי מזקנו כדי לבזות אותו. בימיו של דוד המלך, לא היה נהוג להתגלח, וגילוח הזקן בייש את מי שגילחו אותו.

"וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם" - חנון גזר את בגדיהם של עבדיו של דוד, כך שהבגדים קוצרו במחצית אורכם והגיעו רק לתחילת רגליהם.

"וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן" - עמון שלחו שליחים.

"וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ" - עמון שלחו שליחים ששכרו את העמים הבאים שיילחמו לצידם: 1) ארם בית רחוב, 2) ארם צובא. לארם רחוב ולארם צובא היו יחד עשרים אלף חיילים. 3) מעכה, שהיו לו אלף חיילים. 4) את האנשים שהיו שייכים לאדם בשם איש טוב, שהיו לו שנים עשר אלף חיילים.

"חֲזַק" - תתחזק אתה, אבישי והחיילים שאיתו.

"וְנִתְחַזַּק" - וגם אנחנו נתחזק (יואב והחיילים שאיתו).

"בְּעַד עַמֵּנוּ" - נתחזק על עמינו כדי שלא ייפלו מישראל בשבי.

"ובעד ערי אלוקינו" - וכן נתחזק כדי שלא ייפלו ערי ישראל בידי אויבינו.

"וה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" - ואנחנו נקבל את רצונו באהבה.

"וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר" - הדדעזר שלח שליחים.

"וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר" - שליחיו של הדדעזר אספו את חיילי ארם שהיו בעבר נהר פרת.

"וַיָּבֹאוּ חֵילָם" - החיילים הנוספים להם קרא הדדעזר נאספו במקום שנקרא "חילם".

"וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם" - אדם בשם שובך, שהיה שר הצבא של הדדעזר, והיה גיבור גדול, פיקד על חיילי ארם שהצטרפו עתה למלחמה.

"וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב" - דוד השמיד שבע מאות מרכבות מובחרות ממרכבות ארם (אך הוא השמיד הרבה יותר משבע מאות מרכבות, אלא שהפסוק ציין רק את המרכבות המובחרות),[51] וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וכן הרג דוד מארם ארבעים אלף חיילים שרוכבים על סוסים.

"וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה" - וכן הכה דוד את שובך, שר צבאו של הדדעזר.

"וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן" - אנשי ארם פחדו לנסות ולהציל שוב את בני עמון.

פירושים מעניינים של פרשנים

רד"ק בשם חז"ל: דוד חטא בשליחת דברי התנחומים, שהרי בתורה כתוב שיש איסור לדרוש בשלומם וטובתם של עמון.

מלבי"ם: יש הבדל בין לדרוש שלומם של העמונים - דבר שאסור לעשותו, לבין לנחם - דבר מותר. חנון חשב שעבדיו של דוד הגיעו כדי לרגל מפני שידע שאסור לדרוש בשלום עמון, והראיה היא שדוד לא דרש בשלום נחש אביו.

מלבי"ם: הסיבה שחנון גילח את חצי זקנם היא שבביאת שליחיו של דוד הייתה חצי טובה - עצם זה שבאו לנחמו, וחצי רעה - חנון סבר ששליחיו של דוד באו לרגל את הארץ.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"כאשר עשה אביו עימדי חסד" - "אמר ר' ברכיה בשם ר' אלעזר בן פדת: 'מה חסד עשה נחש עם דוד שאמר: 'כאשר עשה אביו עימדי חסד'? אלא כשהיה דוד בורח מן שאול הלך דוד וכל בית אביו אצל בני מואב, אמר להם: 'קבלו בית אבא', שנאמר: 'וינחם את פני מלך מואב ויאמר ישב נא אבי ואמי', קבלו אותם, וכיוון שיצא דוד עמד מלך מואב והרג לאביו ולאימו ולאחיו של דוד ולא נשתייר מהם אלא אחד, שנאמר: 'ליהודה אליהו מאחי דויד', שלא נשתייר מהם אלא הוא, וברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון. שלח מלך מואב ואמר לנחש: 'שמא בא אצלך אחד מאחי דוד?' אמר לו: 'לאו', ושמרו עד שבא דוד, לכך אמר דוד: 'אעשה חסד עם חנון בן נחש'. כיוון שהלכו שלוחיו של דוד אצל חנון, אמרו להם שרי בני עמון: 'מהו כך המכבד דוד את אביך בעיניך? אל תאמן בדוד. למה? שהקב"ה כתב בתורתו: לא יבא עמוני ומואבי וגו'. וכתיב: לא תדרוש שלומם. הקב"ה מזהירו בשבילנו (הוא מבטל דברי אלהיו?!) הלא בעבור חקור את העיר', מיד 'ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח וגו''. ורוח הקדש צווחת: 'חנון רשע, רעך ורע אביך אל תעזוב'".

"חזק ונתחזק בעד עמנו" - "שנו רבותינו: ארבעה דברים צריכים חיזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה, ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין? 'רק חזק ואמץ' – 'חזק' – בתורה, 'ואמץ - במעשים טובים'. תפילה מנין? שנאמר: 'קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך'. דרך ארץ מנין? 'חזק ונתחזק בעד עמנו'".

לפרקים קודמים, הקליקו כאן