אני רוצה להשתנות. זה אפשרי בכלל?

אני לא מהטיפוסים הבולטים והמבקשים שיסתכלו עליהם. אני דווקא אוהב יותר להסתכל על אחרים ולהקשיב להם, אבל יש בזה טעם לפגם. לא פעם אני יושב עם חברים בחדר, הם מפטפטים וצוחקים ואני יושב בצד, מקשיב, אבל שותק ומרגיש שאני בחוץ. כאילו הם חבורה אחת ואני סתם תקוע ביניהם. יש דרך לשנות את המצב הזה?

הבחירה שעשית, לשבת בשקט ולהקשיב, הייתה טובה לך, כנראה, בעבר, אבל פחות נכונה לך כיום.

כשאנחנו עוברים מגיל הילדות לגיל הנעורים – הצרכים שלנו משתנים, ההסתכלות שלנו בעצמנו משתנה, הרצונות שלנו אחרים. מה שהיה נכון לך פעם – היה פעם. כיום אתה מרגיש שעליך לעבור למחוז אחר.

יש בזה קושי, כי קל לנו יותר לעשות מה שעשינו תמיד, זה מוכר ונוח. אבל זה אפשרי.

אתה צריך לדעת, שכדי להרגיש שייך לחברה – אתה לא צריך להיות ה"מסמר" המרכזי, אלא מספיק לך להתחבר עם אדם אחד בלבד. כן, זה שדומה לך, זה שיושב בצד, כמוך, או להפך, זה ששונה ממך וקולני ממך, שכאשר תהיה לידו, מיד תרגיש את עצמך במרכז, גם אם אתה לא ממש שם.

שים לב: ברגע שאתה חושב בגדול, אתה מתקשה בגדול. ברגע שתחשוב בקטן, תראה שזה יהיה קושי קטן, באופן יחסי. קטן ואפשרי. (מנוחה פוקס, סופרת, מומחית תהליכי חינוך,יועצת זוגית ועומדת בראש סמינר לבנות "חדוות השם")

*

בתי בת ה-6 וחצי לומדת בכיתה א'. היא ילדה מתוקה, אך מתלוננת מתחילת השנה שאין לה חברות, ושהיא "בודדה לבד", כהגדרתה. למשל, היא מביאה חבל לכיתה, אבל הבנות רוצות שהיא רק תגלגל בשבילן בלי לקפוץ. איך אני יכולה לעזור לה? הרי אני לא נמצאת איתה כל היום כדי לתווך לה סיטואציות...

למצב כמו שאת מתארת יכולות להיות סיבות שונות, ודרכים שונות לסייע. אציג כאן אפשרות אחת.

יתכן שהמפגש וההתקשרות עם החברות מעוררים בבתך רגשות שהיו קיימים בה כבר קודם, ושהם חלק מהגדרת הזהות שלה את עצמה – תחושות שהיא לא ראויה, לא נספרת, לא שווה. התחושות מתעוררות כאשר היא חווה מעין דחייה מהחברות (רק היא אוחזת בחבל), והיא לא מצליחה לגבור עליהן.

חשוב שהיא תגלה את עצמה בעצמה, שהיא תראה כמה כוחות ויכולות טמונים בה. כרגע היא מנסה להיעזר בחברות לשם כך, ולקבל מהן הערכה. אך הן לא מספקות לה את הצרכים הרגשיים והנפשיים שהיא אמורה לספק לעצמה בעצמה.

החברות יראו בה כראויה לקפוץ בחבל, ולא רק לאחוז בו, כשהיא תראה את עצמה כך קודם. כשזה יקרה, גם הפרשנות שלה למתרחש תשתנה, וגם אם יתנו לה לאחוז בחבל (חלק מהמשחק) – היא תמשיך להרגיש שווה בעיני עצמה. (ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

*

מה ההבדל בין טיפול CBT לטיפול רגשי קלאסי, כמו טיפול פסיכודינמי?

אחד ההבדלים המרכזיים בין טיפול CBT לטיפול דינמי או רגשי קלאסי הוא ההתמקדות בעבר.

טיפול דינמי מתעסק בזיהוי תהליכים לא מודעים וביחסים מוקדמים, כשהמטרה היא להבין את שורש הקושי. כלומר ישנה הבנה שהקשיים העכשוויים נעוצים בעבר, וכיוון שכך, כדאי לחזור לעבר לבדוק מה היה שם וכיצד זה משפיע על ההווה, ואז לחזור לקושי העכשווי.

לעומתו, טיפול CBT ממוקד בכאן ועכשיו, בהנחה שהרבה מטופלים מתקשים לדוש בעבר. מה עוד שהרבה מטופלים רוצים לראות תוצאות באופן מיידי. על כן טיפול CBT מתמקד בהווה – במחשבות, רגשות והתנהגויות שמתחזקות את הבעיה. בנוסף, טיפול CBT הוא קצר מועד, בניגוד לטיפול דינמי, שלעיתים אורך זמן רב.

טיפול זה כולל כלים פרקטיים להתמודדות יומיומית, כשהמטרה היא ללמד את המטופל מיומנויות וכלים שבהם הוא יכול להשתמש גם כשהוא מסיים את הטיפול. (יפה איפרגן, MA, אשת חינוך ומטפלת CBT במחלקת "נפשי בשאלתי")