תפילתו של דוד בשעת משבר: ביאור פרק ל"ח בתהילים

תקציר הפרק

פרק ל"ח בתהילים הוא מזמור שאמר דוד המלך, המיועד לאדם הנמצא בצרה ומדוכא בייסורים. הפרק מהווה תפילה וזעקה לקדוש ברוך הוא, בה האדם מפרט את צרותיו הרבות הנובעות מחטאיו, חוזר בתשובה ומביע את ביטחונו המוחלט בהשם. המזמור מתאים הן לאדם הפרטי והן לאומה כולה בעת משבר, והוא מסתיים בבקשה נחרצת לישועה: "חושה לעזרתי, השם תשועתי".

הפרק המלא

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר.

(ב) ה' אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.

(ג) כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ.

(ד) אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי.

(ה) כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי.

(ו) הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי.

(ז) נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי.

(ח) כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי.

(ט) נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי.

(י) אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה.

(יא) לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי.

(יב) אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ.

(יג) וַיְנַקְשׁוּ, מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ.

(יד) וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו.

(טו) וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת.

(טז) כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱ-לֹהָי.

(יז) כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ.

(יח) כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד.

(יט) כִּי עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי.

(כ) וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר.

(כא) וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רדופי (רָדְפִי) טוֹב.

(כב) אַל תַּעַזְבֵנִי ה' אֱ-לֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי.

(כג) חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי.

ביאורי מילים קשות בפרק

"אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ" - בבשר שלי אין שלמות ובריאות מפני כעסך.

"נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד" - נהייתי מעוות וכפוף מאוד בעקבות כל המחלות שפקדו אותי.

"כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה" - שהרי איבריי מלאים בנגעים ומחלות.

"נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד" - נהייתי מאוד חלש והצטערתי מאוד.

"וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי" - אויביי שרוצים להורגני שמו לי מוקשים.

"כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי" - שהרי תקוותי שלי היא רק ממך ה', ולכן אין טעם שאענה להם.

"בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ" - אם רגליי יתמוטטו, הם יתרברבו ויתגאו על שאני סובל.

"כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן" - מרוב כאבים, אינני יכול ללכת בלי לצלוע.

"וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ" - לעומת הייסורים הבאים עליי, לאויביי החיים מתעצמים, יש להם חיים טובים.

3 פירושים מעניינים על הפרק

רש"י: "מזמור לדוד להזכיר" – "לאומרו בשעת צרה להזכיר צרתם של ישראל לפני הקדוש ברוך הוא וכנגד כל ישראל אמרו".

רד"ק: "מזמור לדוד להזכיר" – "אפשר כי מילת להזכיר הוא אחד מטעמי הנגינות, ויש מפרשים להזכיר כמו להודות, וכן: 'הזכירו כי נשגב שמו' (ישעיה יב, ד). ולפי דעתי כי המזמור הזה חיברו דוד להתפלל בו כל איש מדוכֶּה בחליים ובצרת נפשו, וזהו להזכיר ולהודיע לכל אדם נדכה ונשבר שיתפלל בו.

מלבי"ם: "מזמור" – "זמר זה הוסד בחלותו מחלה אנושה ויחי מחוליו, וזה היה אחר מעשה דבת שבע שתלה החולי בחטאיו, וגם אויביו ששו אז על רעתו, וחשבו עליו מחשבות, ועל זה 'להזכיר', שיזכור חטאיו ויהיו לנגדו תמיד".