העיר שבה אסור למות: החוק המוזר שנולד בגלל הקור

יש ערים שמפורסמות בזכות האוכל שלהן, אחרות בזכות הארכיטקטורה או הנופים המרהיבים שלהן. אבל העיר לונגיירבין שבארכיפלג סבאלברד, השייך לנורווגיה, התפרסמה בזכות חוק יוצא דופן במיוחד: אסור למות בה. חושבים שזו בדיחה? תמשיכו לקרוא.  

בחורף הטמפרטורות יורדות עמוק מתחת לאפס, ובמשך חודשים ארוכים השמש כלל אינה זורחת. אז מה הקשר למוות? 

כמובן שאיש אינו יכול למנוע את המוות עצמו, אך המשמעות המעשית היא שאנשים הנמצאים במצב סופני מועברים ממנה ליבשת הנורווגית, כדי לקבל טיפול ולהימנע מקבורה בעיר.

למה בעצם אי אפשר להשאיר אותם למות בעיר?

בתחילת המאה ה-20 שימש בית העלמין המקומי לקבורת תושבי העיר, אולם בשנת 1918, במהלך מגפת השפעת הספרדית הקטלנית, נקברו במקום מספר אנשים שמתו מהמחלה. עשרות שנים לאחר מכן גילו חוקרים דבר מפתיע: בשל הקור הקיצוני ושכבת הקרקע הקפואה המכונה "פרמפרוסט", הגופות כמעט שלא התפרקו, וחלק מהנגיפים והחיידקים השתמרו בהן במשך עשרות שנים.

הגילוי עורר חשש כי מחלות עתיקות עלולות להשתחרר בעתיד במקרה של הפשרת הקרקע, שמגיעה באזורים מסוימים לעומק של מאות מטרים מתחת לפני האדמה. התנאים הללו מקשים מאוד על חפירת קברים רגילים, היות והם מונעים תהליכי פירוק טבעיים שמתרחשים בדרך כלל לאחר הקבורה.

כתוצאה מכך החליטו הרשויות להפסיק את השימוש בבית העלמין המקומי. החוק המקומי קובע, כי כאשר תושב העיר מגיע למצב רפואי סופני, יש להעביר אותו ליבשת הנורווגית, שם יוכל לקבל טיפול מתאים ובהמשך גם להיקבר בצורה רגילה. כך, עם השנים, נולד המיתוס המפורסם שלפיו "אסור למות בלונגיירבין".

מעניין לציין, כי במשך שנים רבות נשים שהיו בסוף תקופת ההיריון הועברו ליבשת הנורווגית, כדי ללדת בבתי חולים גדולים ומצוידים יותר, וזאת בשל היעדר שירותי רפואה מתקדמים בלונגרייבין. למרות התנאים המאתגרים, כיום חיים בעיר למעלה מ-2,000 תושבים.