דוד מבקש לבנות בית לה': ביאור פרק ז' בספר שמואל ב'

תקציר הפרק

בקשת דוד: לאחר שדוד בנה את ביתו והעלה את ארון ה', הוא מרגיש לא בנוח שביתו הוא בית ארזים בנוי ואילו ארון ה' נמצא באוהל פשוט. לכן הוא פונה אל נתן הנביא ועוד לפני שדוד מספיק לשאול משהו, נתן כבר אומר לו בצורה ברורה: "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ".

דחיית הבקשה על ידי ה': באותו הלילה ה' נגלה בחלום אל נתן ומבהיר לו שבקשתו של דוד נדחית. ה' מסביר לנתן בנאום ארוך שארון ה' אינו צריך כרגע בית ארזים מפואר, ועד היום הוא שכן במשכן ארעי. בכל מקרה מבטיח הקב"ה שבנו של דוד יבנה את בית ה': "וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם". בפרקנו לא מופיע הסבר מדוע דוד לא יכול לבנות את בית המקדש.

תפילת דוד לה': לאחר שנתן מוסר לדוד את דברי ה', דוד פוצח בתפילה נרגשת לקב"ה. בניגוד למצופה, דוד אינו מנסה להתווכח או להבין מהי הסיבה שה' לא מעוניין שהוא יבנה לו בית כעת. דוד פשוט מודה לה' על מה שיש כרגע, ומכריז: "אַתָּה הוּא הָאֱ-לֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת".

וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל נָתָן לֵאמֹר

הפרק המלא

(א) וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכׇּל אֹיְבָיו.

(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹוקים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה.

(ג) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ.

(ד) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל נָתָן לֵאמֹר.

(ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה' הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי.

(ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן.

(ז) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים.

(ח) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל.

(ט) וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כׇּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.

(י) וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה

(יא) וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכׇּל אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ ה' כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ ה'.

(יב) כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ.

(יג) הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם.

(יד) אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֺתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם.

(טו) וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ.

(טז) וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.

(יז) כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד.

(יח) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי ה' אלוקים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם.

(יט) וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ ה' אלוקים וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם ה' אלוקים.

(כ) וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ ה' אלוקים. (כא) בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כׇּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ.

(כב) עַל כֵּן גָּדַלְתָּ ה' אלוקים כִּי אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין אֱלֹוקים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאׇזְנֵינוּ.

(כג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹוקים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹוקיו.

(כד) וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה ה' הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹוקים.

(כה) וְעַתָּה ה' אלוקים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ הָקֵם עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

(כו) וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר ה' צבקות אלוקים עַל יִשְׂרָאֵל וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ.

(כז) כִּי אַתָּה ה' צבקות אלוקי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת.

(כח) וְעַתָּה ה' אלוקים אַתָּה הוּא הָאֱלֹוקים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת.

(כט) וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה ה' אלוקים דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם.

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי ה' עִמָּךְ

ביאור מילים קשות בפרק

"וְלֹא יִרְגַּז עוֹד" - עם ישראל לא יזוז ממקומו.

"אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו" - כאשר בנך יחטא, אני אעניש אותו בשני סוגי עונשים.

"בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים" - אויבים יציקו לו.

"וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם" - ובמכות שבהם מכים בני אדם.

פירושים מעניינים של פרשנים

"וה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" - רש"י: דוד חשב שכבר התקיים "והניח לכם מכל אויביכם", ועכשיו נשאר רק לבנות את בית המקדש.

"אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן" - מלבי"ם: בדברים אלה אמר ה' לדוד שהוא אינו מלך בן מלך וממילא עדיין לא התקיים התנאי שהמלכות תעבוד מדור לדור.

"אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ" - רד"ק: הכוונה לבן שייוולד לדוד לאחר הנבואה, הוא שימלוך על ישראל, ולכן ידע דוד מראש שאין זה אדוניה או אבשלום. הרד"ק הסתפק איך ידע דוד ששלמה הוא זה שימלוך אחריו, אם ע"י שנתן אמר לדוד שיקרא את שם בנו ידידיה או על ידי נבואה מפורשת של נתן.

וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"האתה תבנה" – "שאילולא אתה לא ירדה האש. שנאמר: 'ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך'. אמר ר' חלבו בשם ר' שילא: 'הלך והביא ארונו של דוד אביו, אמר לפניו: ריבון העולמים, אם אין לי מעשים טובים עשה בשביל חסדיו של דוד. מיד ירדה האש'. ואם אין אתה למד מכאן פסוק מלא הוא, 'ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' העלית משאול נפשי'".

"האתה תבנה לי בית" – "וכתיב: 'לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת'. כיוון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. אמר ר' יהודה בר' אלעאי: אמר לו הקב"ה: 'דוד, אל תירא! חייך, כי הם לפני כצבי וכאיל, לכך נאמר: 'שפכת ארצה', ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר: על הארץ תשפכנו כמים'.

"דבר אחר: חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: 'כי דמים רבים שפכת לפני', ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: 'ושחט את בן הבקר לפני ה''. אמר לו: 'ואם כן למה איני בונה אותו?', אמר לו הקב"ה: 'שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב'. אמרו לו: 'והרי יפה?', א"ל הקב"ה: 'גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: 'באהל בת ציון שפך כאש חמתו''. אמר לו הקב"ה: 'חייך, הואיל וחשבת לבנותו אף על פי ששלמה בנך בונהו, לשמך אני כותבו: 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'".א

לפרקים קודמים, הקליקו כאן