הסוד של נשות ישראל: איך זוכים לבנים גדולי עולם?

לאשתו של קורח היו טענות מאוד קשות. מה זה צריך להיות ששני אחים - משה ואהרון לוקחים לעצמם את התפקידים הכי חשובים? משה - מלך, אהרון - כוהן גדול. איך יצא שבדיוק שני אחים הם שני האנשים שהכי מתאימים להנהיג את כלל ישראל? למה אי אפשר לפזר סמכויות ולתת גם לאחרים? שמשה רבנו יהיה מלך, ואילו הכהונה תגיע למישהו ממשפחה אחרת.

בינינו, במושכל ראשון אנחנו מאוד מבינים את הכאב של גברת קורח. בחיי השגרה שלנו אנחנו די מזדהים עם תחושות ממורמרות מהסוג הזה...

מה התשובה שקורח היה אמור לענות לאשתו? איך יצא במקרה שבדיוק שתי התפקידים הכי הכי מרוממים בכלל ישראל מגיעים לשני אחים? למה?

התשובה כתובה בפירוש בתורה: פרעה הורה להרוג את התינוקות היהודיים, אך לשפרה ופועה היה אכפת מכל ילד של הקדוש ברוך הוא.

שפרה הייתה משפרת כל תינוק יהודי באהבה אין קץ. מייקרת אותו. מחבקת אותו. לוחשת לו באוזן: אתה בן מלך. פועה הייתה מנדנדת לו את העריסה ושרה לו שירים ומטפלת בו במסירות אין קץ. מדובבת אותו. מחזיקה אותו. מרגיעה אותו. מתוך הכרה שהתינוק האומלל הזה, שעוד רגע מושלך ליאור, זו נשמה! האבן יקרה של ה'! זה חלק אלוק ממעל.

והקדוש ברוך הוא כל כך הוקיר את אותם נשים צדקניות שגידלו במסירות נפש את האוצרות שלו, ונתן להן שכר עצום: "ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים". אומר רש"י: "בתי כהונה ולוויה מיוכבד, ומלכות ממרים".

זאת אומרת: אם למישהו יש טענה מה ההיגיון שבדיוק שני אחים קיבלו את שני התפקידים הכי הכי מרוממים בכלל ישראל, התשובה לטענה שלו היא שזה לא שני אחים, אלא אמא אחת! 'במקרה' הייתה לאותם שני אחים אמא אחת משותפת, שה' כה שמח במעשיה וכה הוקיר את פועלה. שהשכר שהוא רצה לתת לה היה עצום מאוד: גם את משה וגם את אהרון.

בינינו לבין עצמנו, מישהו בכלל זוכר את זה בפרשת קורח? כשקורח מגיע עם 250 ראשי סנהדראות ומערער על הכהונה, מישהו בכלל חושב כעת על סבתא יוכבד? מי בכלל חושב עליה? מישהו בכלל מקשר בינה לבין הטענות שנאמרות כאן?

הסוד שקורח לא ידע

כעת בוא ננסה לחשוב יחד: נתאר לעצמנו שקורח היה יודע את הפרט הזה. אם קורח היה יודע שהסיבה שה' בחר במשה ואהרון זה בגלל שהייתה להם אמא צדיקה, האם הוא היה מתקנא בהם? לא! האם הוא היה מנסה להלין עליהם את כל העדה? ברור שלא! הוא היה קולט שזה לא קשור אליהם, זה לא משהו אישי. הייתה פה אמא מאוד גדולה שעשתה דברים מאוד גדולים, וזה השכר שלה.

קורח היה חוזר הביתה ואומר לאשתו: תקשיבי. זה לא משה ואהרון, זה אמא שלהם. אם את מקנאה ואת רוצה שגם לנו יהיה ילדים כמו משה ואהרון - בבקשה. קומי ותתחילי להיות שפרה ופועה, כמו סבתא יוכבד ודודה מרים. זה תלוי בך! ולא בי. מה את שולחת אותי לעשות בלגן? זה לא נושא שקשור לעזרת גברים, אלא לעזרת נשים. לעבודה.

אם קורח היה יודע שהסיפור האמיתי של משה ואהרון מתחיל משפרה ופועה - לא היה פה שום מקום לקנאה, אלא למעשים טובים כדי לזכות גם.

כשעומדים מול שיעור הקומה העצום והנורא של משה ואהרון, מישהו מעלה על דעתו שזכויות היוצרים של שני האחים הקדושים האלו זה האידישע מאמע שלהם שהיא כעת עסוקה באמצע לנדנד את העריסה של התינוק הקטן?!

זו הטעות של אותה 'איוולת שבידו תהרסנה', זו הטעות האיומה של אשת קורח. היא שולחת את קורח לעזרת גברים. תלך לשם. תעשה שם סקנדל. אולי תוכל להיות גם אתה כמו משה ואהרון.

אבל לא! גברת קורח, אם את רוצה בנים צדיקים כמו משה ואהרון. זה פה, פה בתוך הבית. בתוך ה"ויעש להם בתים". פה. בשפרה ופועה. באידישע מאמע שיודעת להעריך את התפקיד שלה ויודעת שהקדוש ברוך הוא נושא אליה עיניים ומבקש ממנה: תגדלי לי את הבנים שלי. כאן צומח משה ואהרון. חכמת נשים בנתה ביתה!

מי זו שזכתה להעמיד את משה ואהרון? זו שישבה בתוך הבית והאמינה בתפקידה, וידעה שהיא מגדלת את הנשמות של ה'. היא החכמה שה' עשה לה בתי כהונה ובתי לויה.

אמא יקרה, את מחליפה לתינוק? לוקחת אותו לגינה? אין לך מושג כמה מצוות את מקיימת בכל רגע ורגע. הרב זמיר כהן ב-3 דקות עוצמתיות על הזכות האדירה של האימהות:

אותו סיפור בדיוק עם דוד המלך. דוד סבל מהמון קנאה. כל חייו סבל רדיפות. דואג האדומי ניסה כל הזמן להוציא עליו דיבה ולדחוק אותו לפינה. למה? מרוב קנאה! דואג האדומי מתבטא בפני שאול: "הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו" - שהלכה כמותו בכל מקום. בקיצור: איש שהכול בו. ברגע שדואג האדומי עומד מול כזה אדם מושלם בכל מידה נכונה. לא נותר לו אלא לקנא בו. איך? איך הוא הגיע לכל זה? למה הוא כן ואני לא?

למה הוא כן ואני לא?

אם דואג האדומי היה מעלה על דעתו מאיפה בן ישי קיבל כאלו כוחות מיוחדים... הייתה לו סבתא שקראו לה רות, והיא הזכיינית של קבוצת הרכישה הזו שקוראים לה דוד. היא ידעה להעריך את תפקידה כאישה. ועשתה מה שמוטל עליה! וכל הגדלות של דוד מיוחס אליה.

אם דואג האדומי היה מעלה על דעתו שזו סיבת ההצלחה של דוד - הוא בכלל לא היה מתקנא בו. הוא היה פשוט מחפש גם הוא אישה צדיקה כמו רות. או יותר נכון, חוזר הביתה ומתחיל לספר לאשתו כמה המעשים שלה יכולים לפעול בשמיים. תראי מה יצא מאישה אחת שעשתה רצון ה' באופן הכי מושלם.

אבל לא, דואג האדומי לא הבין את זה. אדרבה. הוא היה עסוק רק בלהכתים את ייחוסו של דוד וטען שדוד לא ראוי לבוא בקהל. למה? כי הוא נין של רות. ולגודל האבסורד, הוא לא העלה על דעתו שדווקא הכתם הזה הוא כתם זהב. לא רק שלהיות נין של רות זה לא חיסרון, אלא היא פה כל הסיפור. כל שיעור קומתו של דוד נזקף דווקא מאותה רות. מישהו חולם על זה?!

אז בואו נעזוב כעת את דואג האדומי שלא השכיל להבין את החשיבות של רות המואביה. בואו נעזוב כעת את קורח שלא הבין שהכול מתחיל מסבתא יוכבד. בואו נתמקד בעצמנו. האם אתן, נשות ישראל הצדקניות, מבינות את זה? האם אתן יודעות להכיר את גודל חשיבותכן? האם אתן יודעות שמשה ואהרון, שמואל הנביא ודוד המלך, כל אלו יצאו מהכספת שלכן?

את הנקודה הזו רבי עזריאל טאובר היה משנן וחוזר באזני נשות ישראל הצדקניות: בזכותכן עתידים להיגאל! המפתחות בידיים שלכן! בדור שלנו התקווה היא דווקא אותן אימהות. דווקא אותם נשים צדקניות ששומרות על הבית היהודי. שמעמידות לאבא שבשמיים עוד נשמות טהורות ושמורות, ומגדלות אותן לאביהם שבשמיים. לא תמיד הן מבינות ומזהות את זה. לא תמיד הן יודעות להעריך את גודל תפקידן.

הקב"ה בכבודו ובעצמו מדבר אחרת. הקב"ה קורא לנו: אחותי! רעיתי! יונתי! תמתי! את תאומתי. את שווה לי. אני מוסר בידיים שלכם את כל המפתחות של העולם.

כן. הקב"ה מחשיב אותנו. אנחנו מפנימות את זה, מבינות את גודל חשיבותנו, לוקחות לתשומת ליבנו עד כמה המעשים שלנו יקרים לה' ולא מקלים ראש. נפנים את זה. נבין שמאחורי אנשים גדולים כמו משה רבנו ואהרון הכהן עומדת בצד אמא יוכבד שהמפתחות האמיתיות בידה.