הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא שמירה על קדושת התפילין

מצוות תפילין בחולה מעיים (סימן ל"ח סעיף א')

מי שאובחן בתסמונת "המעי הרגיז", וכן הסובל מתחושות לחץ במעיים, האם בזמן שחש הקלה במצבו רשאי להניח תפילין ולברך עליהן? והאם רשאי להניח תפילין כאשר ישנו חשש שמא יפיח בהן?

תשובה

חולה מעיים פטור מתפילין, ואם רוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי, אלא בשעת קריאת שמע ותפילה, ובתנאי שיודע שיצליח לשמור את עצמו בגוף נקי. ואף החולה בחולי אחר, אם מצטער ואין דעתו מיושבת עליו, פטור מתפילין, אך אם רוצה להחמיר על עצמו – רשאי. והחושש שמא יפיח בתפילין, אסור לו להניח תפילין, ועיקר השמירה צריכה להיות בתפילין של ראש.

גדרי פטור חולה מעיים וחולה בחולי אחר מתפילין: בגמרא במסכת חולין (קי ע"א) אמרו: "ואמר רב יהודה: חולי מעיין פטור מן התפילין". וכן העתיק השולחן ערוך (סימן ל"ח סעיף א') להלכה: "חולה מעיים פטור מתפילין".

ובבית יוסף (שם) הביא את דברי המרדכי (הלכות תפילין י"ד, טור ג') שכתב: "חולה פטור מהתפילין", והקשה שמשמע מדבריו שלאו דווקא חולה מעיים פטור, אלא כל חולה, והרי בגמרא פטר רב יהודה רק חולה מעיים. ותירץ הבית יוסף על פי מה שכתב הארחות חיים (הלכות תפילין סימן ג') בשם הרמב"ם שאף אדם שמצטער ואין דעתו מיושבת פטור מן התפילין, היות ואסור להסיח דעת מן התפילין בעת שלבוש בהם. ולפי זה ביאר הבית יוסף שכוונת המרדכי שכל מי שאין דעתו מיושבת עליו כמו חולי מעיים שאין דעתם מיושבת עליהם פטור, וחולי מעיים עצמם פטורים אפי' כאשר שדעתם מיושבת עליהם, משום שצריך גוף נקי לתפילין.

הרי לנו שני גדרים בפטור חולה מתפילין: א. חולה מעיים פטור בכל עניין, אף כשאינו מצטער, משום שנדרש גוף נקי לתפילין. ב. חולה אחר פטור מתפילין כאשר הוא מצטער ואין דעתו מיושבת עליו, ומשום שאסור להסיח דעת מן התפילין בזמן שלבוש בהם.

וכן כתב הרמ"א להלכה בשם המרדכי (שם), האורחת חיים (שם) והרמב"ם (תפילין פ"ד הי"ג) שחולה מעיים פטור מן התפילין אפילו אם אין לו צער, אך שאר החולים פטורים רק אם אין דעתם מיושבת עליהם.

חולה הרוצה להחמיר על עצמו ולהניח תפילין: והנה, הפרי מגדים (שם א"א ס"ק א') כתב שחלוק דינו של חולה מעיים מחולה אחר, שחולה מעיים אף אם רוצה להחמיר על עצמו, אינו רשאי, אלא בשעת קריאת שמע ותפילה אם יודע שיצליח לשמור עצמו בגוף נקי. אבל חולה בחולי אחר, אם רוצה להחמיר על עצמו רשאי. וכן העתיק המשנה ברורה (שם ס"ק ה') להלכה.

ומעתה לעניינינו, חולה מעיים שיש לו צורך ללכת לבית הכיסא ואין גופו נקי, פטור מתפילין ומתפילה, ואף אינו רשאי להחמיר על עצמו בזה. ואולם אם גופו נקי במשך זמן מועט, יש לו להניח תפילין תיכף ולקרוא בהם קריאת שמע, ואם גופו נקי זמן ממושך יותר, יניחם אף בתפילת שמונה עשרה.

וכל זמן שאינו מרגיש צורך ללכת לבית הכיסא וגופו נקי, אם יכול להתרכז בתפילין ולא להסיח דעת מהם, יניח תפילין ויקרא בהם קריאת שמע ויתפלל תפילת שמונה עשרה. ובאופן זה אף אם הוא בגדר מצטער מחמת הכאבים, אם רוצה להחמיר על עצמו רשאי, וכדברי הפרי מגדים.

ואם מחמת שלא היה גופו נקי הפסיד תפילת שחרית, וכעת עומד בזמן תפילת המנחה ויכול להתפלל, יתפלל שתי תפילות, אחת לשם מנחה והשנית לשם תשלומין לשחרית, כמבואר בשולחן ערוך (סימן ק"ח סעיף א').

הנחת תפילין במקום שיש חשש שמא יפיח בהם: עד עתה ביארנו גדרי חיוב מצות תפילין בחולה מעיים ובשאר חולים. כעת נדון בעניין חשש הפחה בתפילין.

כתב השולחן ערוך (שם ס"ב) שאדם שחושש שמא יפיח בתפילין, אסור לו להניחם. וכמו כן כל זמן שחושש שמא יפיח אינו רשאי לעמוד בתפילת שמונה עשרה, אבל לקרוא קריאת שמע וברכותיה רשאי אף באופן זה.

ולפי זה, מי שהתחיל תפילתו בלא תפילין, כי חשש שמא יפיח בהם, ובאמצע ברכות קריאת שמע ראה שגופו נקי ושוב אינו עומד בחשש הפחה, יניח את התפילין בין ברכת "אהבת עולם" לקריאת שמע, ויברך על התפילין שם, ולאחר קריאת שמע יחלוץ אותם, כנזכר בשולחן ערוך (שם).

ועיקר השמירה מפני הפחה צריכה להיות בתפילין של ראש, כנזכר במגן אברהם (שם ס"ק ב'). ועל כן אף אם לא יצליח לשמור על התפילין עד אחר חליצת תפילין של יד, די בזה שיספיק לחלוץ תפילין של ראש בלבד.

בדיקת התפילין מידי תקופה (סימן ל"ט סעיף י')

האם חייבים לבדוק את התפילין מדי תקופה, או שמא ניתן לסמוך על חזקת כשרות, ולומר שכיוון שהיו כשרים בעת שקנאן, מן הסתם לא אירע בהן כל פסול?

תשובה

תפילין שהאדם מניחן בקביעות, ומאחסן אותם במקום קריר ויבש, מן הדין אין חייב לבודקם כלל, אך חסידים ואנשי מעשה נוהגים לבודקם בכל שנה בחודש אלול. ויש שכתבו שראוי לבודקם פעמיים בשבע שנים. ותפילין שאינן מונחות בקביעות, חייבות מן הדין בבדיקה פעמיים בשבע שנים, כדין מזוזה (התוספות במנחות (מג ע"א, ד"ה תפילין) הביאו את דברי המכילתא (פרשת בא, י"ז): "נאמר כאן 'ימימה' ונאמר להלן 'ימים תהיה גאולתו', מה להלן י"ב חדש אף כאן, מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי"ב חדש, דברי בית הלל. בית שמאי אומרים: אין צריך בדיקה, שמאי אומר: אלו תפילין של אבי אימא".

עוד הביאו התוספות מהירושלמי (עירובין פ"י ה"א): "תני, תפילין צריך לבודקן אחת לשנים עשר חדש, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינן צריכות בדיקה". אך סיימו התוספות שכל התנאים שהצריכו בדיקה, סוברים שהפסוק "ושמרת את החוקה הזאת" (שמות י"ג, י') אמור בתפילין, אך לשיטת הבבלי (מנחות לו ע"ב) שהפסוק אמור בפסח – אין חיוב בדיקה בתפילין כלל. והביאו עוד שבשימושא רבה מבואר שצריך לבדוק התפילין פעמיים בשבע שנים שמא התבלו והתקלקלו, אך כתבו שחיוב בדיקה פעמיים בשבע שנים מצינו בגמרא במסכת יומא (יא ע"א) לגבי מזוזה, ויש לחלק בין מזוזה לתפילין. עכת"ד התוספות.

וכן פסקו הרמב"ם (הל' תפילין פ"ב הי"א), רבנו ירוחם (נתיב י"ט ח"ה, קע"א טור ד'), הרא"ש (הלכות תפילין סימן ל"א) והטור (סימן ל"ט) להלכה שאין חיוב לבדוק התפילין לעולם, וכן פסק השולחן ערוך (שם סעיף י').

אלא שבמטה אפרים (סימן תקפ"א סעיף י') כתב שיש אנשי מעשה הנוהגים לבדוק בחודש אלול תפילין ומזוזות. וכן כתב הקיצור שולחן ערוך (סימן קכ"ח סעיף ג'): "אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש הזה תפילין ומזוזות שלהן").

קניית תפילין מהודרות לילד בר מצווה שאינו שומר תורה ומצוות (סימן מ"א סעיף א')

האם מותר לקנות תפילין מהודרות לנער בר מצווה שאינו שומר תורה ומצוות, כאשר יש חשש שמפאת חוסר ידיעתו לא ינהג בהם כבוד כראוי, ויניחם במקום בזיון וכדו'?

תשובה

מותר ואף מצווה לקנות לו תפילין, ואין לנו לחוש לעתידות המסופקות, אלא כל שיש מצווה לפנינו לזכותו שיקיימנה בשלמות, יש להתאמץ על כך אף אם יש צד רחוק שינהג בזיון, חלילה, בתפילין (שאלה זו נשאלתי מאחד מאירגוני הקירוב, והיה פשוט בעיני להורות להם שיעשו כל שידם משגת לקנות דווקא תפילין מהודרות, והטעם פשוט, שבוודאי כאשר מקיים מצווה בהידור זכות המצווה משפיעה עליו ביתר שאת, ויכולה להטות את כל דרכו לדרך הישר, כי מצווה בהידור היא החיות שבמצווה, ובכוחה להשפיע יותר.

ומלבד זאת, כאשר אותו נער מקבל תפילין מהודרות ומפארים בפניו מצווה זו ומעלתה, נכנסת בו רוח קדושה וטהרה, ומקיים את המצווה בהידור ובחשק גדול, וכמו שעינינו הרואות ב"ה שרבים רבים מבני הנוער בימינו מקפידים על מצוות תפילין אף בתוככי בתי הספר החילוניים. אשרי העם שככה לו.

זאת ועוד, אם אנו באים לבית הספק בנערים שאינם דתיים, נשאל את עצמנו מה הערובה שלנו על נערים דתיים שישמרו על כבוד התפלין כל ימי חייהם ולא יתגבר עליהם יצרם רח"ל, ואם נחוש גם לזה, אין לדבר סוף.

על כן, כל מצווה שניתן לזכות בה את הרבים, אין לנו לחוש שיעשו באותה מצווה עבירה או בזיון רח"ל, ובוודאי שכך הוא במצווה יקרה וחשובה זו, מצוות תפילין, המוציאה את האדם מגדר "פושעי ישראל בגופם").

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.