הסיוט של הקורונה חוזר? האמת מאחורי היערכות ישראל להתפרצות האבולה

ההודעה הדרמטית של משרד הבריאות על כוונתו לבקש מרשות האוכלוסין וההגירה להגביל כניסת זרים מחמש מדינות באפריקה - הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אוגנדה, דרום סודן, רוואנדה וקניה - עוררה דאגה בקרב ישראלים רבים. בעוד שמערכת הבריאות העולמית עוקבת בקפדנות אחר התפרצות נגיף האבולה במרכז יבשת אפריקה, בישראל ממהרים להקדים תרופה למכה.

כדי להבין את המשמעות של הודעת משרד הבריאות, יש להפריד בין כותרות מבהילות לבין המציאות בשטח. בשלב זה, לא ידוע על אף מקרה של אבולה בישראל, והסיכון לציבור הרחב נותר נמוך ביותר. אז מדוע מערכת הבריאות מעלה הילוך דווקא עכשיו?

למה לפעול באגרסיביות כשהסיכון אפסי?

התשובה טמונה בשילוב שבין רמת הקטלניות של הנגיף לבין מורכבות הטיפול בו.

נגיף האבולה הוא אחד הפתוגנים האלימים ביותר המוכרים למדע, ושיעור התמותה ממנו נע בין 50 ל-90 אחוזים בהיעדר טיפול מהיר. בניגוד למחלות ויראליות קלות יותר, הגעה של חולה אבולה אחד בלבד לבית חולים בישראל ללא היערכות מוקדמת עלולה לשתק מחלקות שלמות ולסכן באופן ממשי את הצוותים הרפואיים.

פניית משרד הבריאות לרשות האוכלוסין וההגירה לבחון הגבלת כניסה של זרים ששהו באזורי הסיכון ב-21 הימים האחרונים (תקופת הדגירה המקסימלית של הנגיף) היא צעד מנע קיצוני אך הכרחי, במטרה לבלום את הנגיף עוד לפני שהוא מגיע לגבולות המדינה.

מדוע אבולה היא לא קורונה?

כדי להבין את משמעות האיום, חשוב להבין כיצד הנגיף מתנהג. האבולה אינה עוברת בקלות באוויר ולכן היא אינה קורונה, שפעת או חצבת.

ההדבקה בין בני אדם מתרחשת אך ורק באמצעות מגע ישיר (דרך עור פצוע או קרומים ריריים) עם נוזלי גוף של אדם חולה המפתח תסמינים (כמו דם, קיא או רוק), או מגע עם חפצים שזוהמו בנוזלים אלו.

כלומר, אדם שנמצא בתקופת הדגירה של המחלה ואינו סובל מתסמינים אינו מדבק. לכן, הסיכוי להתפרצות המונית ובלתי נשלטת ברחובות ישראל שואף לאפס. האיום האמיתי ממוקד בעיקר בצוותים הרפואיים שמטפלים מקרוב בחולים קשים, ולכן רוב המאמצים כרגע מושקעים ברכש אמצעי מיגון מיוחדים לצוותים אלו ובתיאום מנגנוני זיהוי מוקדם.

האם ניתן להידבק מבעלי חיים?

כן, אבולה היא מחלה שמקורה בבעלי חיים ועוברת לבני אדם.

הנשא המרכזי של הנגיף בטבע הוא עטלף הפירות. הנגיף שוכן בגופם של העטלפים מבלי לגרום להם למחלה קשה.

ההדבקה הראשונית של בני אדם בטבע מתרחשת לרוב בעקבות מגע ישיר עם נוזלים, דם או איברים של חיות נגועות. באזורי ההתפרצות באפריקה, הדבר קורה בעיקר כתוצאה מציד, טיפול או אכילה של חיות יער שנמצאו חולות או מתות (כמו קופים, גורילות, שימפנזות, עטלפים ואנטילופות יער).

חשוב להדגיש ולהרגיע כי בישראל אין עטלפים או בעלי חיים אחרים הנושאים את נגיף האבולה בטבע, ולכן אין שום סיכון להידבק מבעלי חיים מקומיים בארץ. הסיכון רלוונטי אך ורק למגע ישיר עם חיות בר באזורי ההתפרצות הפעילים באפריקה.

האם יש טיפול או חיסון?

בעבר, אבחון באבולה היה שווה לגזר דין מוות. כיום קיימים חיסונים יעילים המאושרים על ידי ארגוני הבריאות העולמיים (כמו חיסון ה-Ervebo), לצד טיפולים מבוססי נוגדנים חד-שבטיים המשפרים באופן דרמטי את סיכויי ההישרדות של החולים, אם הם ניתנים בשלב מוקדם.

בישראל, כחלק מצעדי המוכנות, נבחנת הצטיידות בחיסונים אלו עבור אנשי צוות רפואי שנמצאים בקו הראשון של סכנת החשיפה.

אז מה נדרש מאיתנו?

משרד הבריאות מדגיש כי לא חל כל שינוי בהתנהלות היומיומית בתוך המדינה.

עם זאת, עבור מי שנוסע או חוזר ממרכז אפריקה (ובמיוחד מקונגו ומאוגנדה), ההנחיות הופכות למצילות חיים ממש:

1. הימנעות מנסיעות לא חיוניות לאזורי התפרצות פעילים.

2. ייעוץ מוקדם במרפאות מטיילים למי שחייב לנסוע.

3. ערנות מוגברת בחזרה לארץ: אם חזרתם מאזורים אלו והתפתח חום גבוה פתאומי, חולשה קיצונית, כאבי ראש או שרירים בתוך 21 ימים ממועד החזרה. אל תגיעו עצמאית לקופת החולים או למיון. עליכם להישאר בבידוד ביתי מוחלט, להתקשר למוקד משרד הבריאות ולדווח על שהותכם באזור מוכה אבולה.

הדיווח המוקדם יאפשר למערכת הבריאות לשנע אתכם בבטחה ובמיגון מלא, ובכך למנוע את חשיפתם של אזרחים וצוותים רפואיים אחרים לנגיף.