קיבלתם מכה בכיס או בגוף? אולי הישועה שלכם מסתתרת כאן

מי מאיתנו לא חווה רגע שבו הקרקע נשמטת מעט או הרבה מתחת לרגליים? לפעמים זו טלטלה כספית איומה, או הוצאה גדולה בלתי צפויה, לפעמים בעיה בריאותית, אכזבה כואבת או תוכנית שהתנפצה ברגע אחד. ויש גם מי שמתמודד עם ניסיונות קשים הרבה יותר - אובדן, משבר משפחתי, מחלה קשה, קשיים כלכליים קשים מנשוא, ותקופות של חושך וייאוש, שמרגישות כאילו אין סוף טוב ואין תקווה. ברגעים כאלה עולות השאלות הקשות ביותר: למה זה קורה לי? איך אפשר להמשיך להאמין כשהלב כואב? ומהי הדרך הנכונה להתמודד עם הניסיון?

בדברים עוצמתיים ונוגעים ללב מעניק הרמח"ל מבט מפתיע על קשיי החיים. הוא מזמין אותנו לשנות לחלוטין את נקודת המבט על אותם רגעי דוחק, ומסביר שישנן שתי דרכים מופלאות להסתכל לקושי בעיניים - לא רק כדי לשרוד אותו, אלא כדי לצמוח ממנו.

כך כותב הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" (פרק י"ט):

"והנה זאת וודאי שאהבה זאת צריך שלא תהיה אהבה התלויה בדבר, דהיינו שיאהב את הבורא יתברך על שמיטיב אליו ומעשירו ומצליח אותו, אלא כאהבת הבן לאביו, שהיא אהבה טבעית ממש שטבעו מכריחו וכופהו לזה, כמאמר הכתוב (דברים ל"ב): 'הלא הוא אביך קנך', ומבחן האהבה הזאת הוא בזמן הדוחק והצרה, וכן אמרו רבותינו ז"ל (שם ו'): 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך' - אפילו נוטל את נפשך, 'ובכל מאודך' - בכל ממונך".

ממשיך הרמח"ל וכותב:

"אמנם כדי שלא תהיינה הצרות והדוחקים קושי ומניעה אל האהבה, יש לאדם להשיב אל עצמו ב' תשובות: האחת מהן שווה לכל נפש, והשני לחכמים בעלי הדעה העמוקה".

העצה הראשונה שמציע הרמח"ל:

"הא' היא - כל מאי דעבדין מן שמיא לטב (ברכות ס'), וזה כי אפילו הצער ההוא הדוחק הנראה בעיניו רעה, איננו באמת אלא טובה אמיתית, וכמשל הרופא החותך את הבשר או את האיבר שנפסד כדי שיבריא שאר הגוף ולא ימות, שאף על פי שהמעשה אכזרי לכאורה, אינו אלא רחמנות באמת להיטיבו באחריתו, ולא יסיר החולה אהבתו מהרופא בעבור זה המעשה, אלא אדרבא יוסיף לאהבה אותו - כן הדבר הזה, כשיחשוב האדם שכל מה שהקב"ה עושה עימו לטובתו הוא עושה, בין שיהיה בגופו, בין שיהיה בממונו, ואף על פי שהוא אינו רואה ואינו מבין איך זה הוא טובתו, וודאי טובתו הוא, הנה לא תחלש אהבתו מפני כל דוחק או כל צער, אלא אדרבא תגבר ונוספה בו תמיד".

הרמח"ל ממשיל את הדברים לאדם שנאלץ לעבור ניתוח כירורגי דחוף וכואב כדי להציל את חייו. מנקודת מבט חיצונית ושטחית, המנתח שחותך בבשר החי נראה כביכול אכזרי. אך המטופל, מתוך ידיעה והכרה מוחלטת שהרופא פועל אך ורק כדי להציל אותו ולרפא אותו, אינו כועס עליו – אלא להיפך, הוא מלא תודה והערכה אליו.

זהו המבט שעלינו לאמץ אל מול תהפוכות החיים. הרמח"ל מסביר שגם כשאנו פוגשים צער, הפסד כספי או כאב פיזי שנראים בעינינו כרעה מוחלטת, מדובר למעשה ב"ניתוח" מדויק מאת הבורא, שנועד לטובתנו הנצחית. גם אם כרגע, מתוך המוגבלות האנושית שלנו, אין לנו שום דרך להבין איך המשבר הזה מיטיב עימנו - הידיעה הברורה שהכול מנוהל מתוך רחמים ואהבה של אב לבנו, שומרת על הלב שלנו שלם. היא מונעת מהאהבה להישבר, ואף מאפשרת לה להתעצם מתוך האמונה והביטחון.

הרמח"ל מעניק עצה נוספת להתמודדות:

"אך בעלי הדיעה האמיתית אינם צריכים אפילו לטעם הזה, כי הרי אין להם לכוון עצמם כלל, אלא כל תפילתם להגדיל כבוד השם יתברך ולעשות נחת רוח לפניו, וכל מה שיתגברו עיכובים נגדם עד שיצטרכו הם יותר כוח להעבירם - הנה יאמץ לבם וישמחו להראות תוקף אמונתם, כשר צבא הרשום בגבורה, אשר יבחר לו תמיד במלחמה החזקה יותר להראות תוקפו בניצחונה, וכבר מורגל זה העניין בכל אוהב בשר ודם שישמח כי יזדמן לו מה שיוכל להראות בו אל אשר הוא אוהב עד היכן מגיע עוצם אהבתו".

כאן עולה הרמח"ל מדרגה ומציג את מבטם של "בעלי הדעה האמיתית" – אנשים שהגיעו לדרגת אהבה עילאית. הם אינם זקוקים לנחמה שהקושי נועד לטובתם האישית, משום שהם בכלל לא חושבים על עצמם. כל שאיפתם היא אחת: לעשות נחת רוח לבורא ולהגדיל את כבודו בעולם.

הרמח"ל מדמה אותם לשר צבא נועז שאינו מחפש קרבות קלים, אלא שמח דווקא כשהמערכה קשה ומורכבת, כי רק שם הוא יכול להפגין את מלוא גבורתו ונאמנותו למלך. באופן דומה, ככל שהמכשולים והקשיים בחייהם של אנשי המעלה גדולים יותר, כך לבם מתמלא שמחה; הם רואים בקושי הזדמנות פז להוכיח, בדיוק כמו בין אוהבים בשר ודם, עד כמה האהבה והנאמנות שלהם לבורא חזקות, עמוקות ואינן תלויות בדבר.

לסיכום, אתגרים וקשיים הם חלק בלתי נפרד מסיפור החיים של כולנו, אך הרמח"ל מזכיר לנו שהבחירה כיצד להביט בהם נמצאת תמיד בידינו. בפעם הבאה שתוקף אתכם רגע של דוחק, אכזבה, חרדה, ייאוש וכעס - אל תתנו לו להחליש אתכם. קחו נשימה עמוקה, ובחרו באחת משתי הדרכים: זכרו שהכול נעשה ברחמים לטובתכם האישית, או ראו בכך הזדמנות פז להוכיח לעצמכם ולבורא את עוצמת הנאמנות והאהבה שלכם.

הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) נפטר לפני 280 שנה. היה רב עצום וגדול בתורה, במחשבה, במוסר ובקבלה. פעל באיטליה, בסןף ימיו עלה לארץ ישראל ונטמן בטבריה. מרבית ספריו אבדו עם הזמן. בין הספרים שנותרו ונדפסו: מסילת ישרים, דרך ה', דעת תבונות ועוד, המשמשים עד ימינו ספרי יסוד במוסר ובמחשבה היהודית.