הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא חובת לבישת ציצית

הקפדה על לבישת טלית קטן בימות הקיץ החמים (סימן י"ט סעיף א')

אדם המתגורר באזור חם, ולבישת טלית קטן בימות הקיץ החמים קשה עליו ביותר, האם יש מקום להקל להסיר את הטלית קטן מעליו בימים אלו?

תשובה

אף כאשר לבישת הטלית קשה על האדם, ראוי להשתדל ללובשה. ומכל מקום, מי שמצטער הרבה יכול מן הדין להסירה, ואין בכך איסור (היות שאין חיוב על האדם ללבוש ציצית, וגדר המצווה הוא שכל הלובש בגד שיש בו ד' כנפות חייב בציצית, לכך במקום הצורך יכול שלא ללבוש בגד המחויב בציצית.

ציצית חובת גברא או חובת מנא

נאמר בתורה (במדבר טו, לח): "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם". ובגמרא במסכת מנחות (מב ע"א) נחלקו האמוראים בדעת רב האם ציצית חובת גברא או חובת מנא. וביאר שו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' סב) את יסוד מחלוקתם, שלדברי הכל יש להטיל ציצית בכל בגד עם ארבע כנפות השייך לאדם, ומחלוקת האמוראים היא אימתי הוא גמר המצווה: לסוברים שציצית חובת מנא, גמר קיום המצווה הוא בהטלת הציציות בבגד, ולכן שייך לברך על כך "לעשות ציצית", ואילו לסוברים שציצית חובת גברא, גמר קיום המצווה הוא בהתעטפות בבגד, ולכן מברכים "להתעטף בציצית".

להלכה פסקו הרמב"ם (הל' ציצית פ"ג ה"ח), הרי"ף (הלכות קטנות לרי"ף, ציצית יב.) והרא"ש (שם, הלכות ציצית סי' ט) שציצית חובת גברא. וכתב הבית יוסף (סי' יט) שכן הלכה, וכן הוא בשולחן ערוך (סי' יט סע' א): "ציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא, שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית, ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו".

אלא שכתב הבאר היטב (סי' יז ס"ק ב), שלהלכה ציצית חובת גברא ולאו חובת גברא, ושניהם לקולא – חובת גברא לקולא שכל זמן שאינו לובש טלית, אף על פי שיש ברשותו בגד של ארבע כנפות, פטור מלהטיל בו ציצית, ולאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית של ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית, ורק אם יש לו טלית מארבע כנפות ולובשו, אז חייב בציצית.

נמצא מעתה שאין אדם חייב לקנות בגד של ארבע כנפות וללבוש אותו כדי לקיים מצווה, ורק אם לובש בגד כזה, הוא מחויב שיהיו בו ציציות. ולפי זה היה לנו לכאורה להתיר בפשיטות להסיר הטלית קטן בימות הקיץ החמים.

בזמן דאיכא ריתחא ענשינן

ואולם, בגמרא במסכת מנחות (מא ע"א) מסופר שמלאך מצא את רב קטינא מתכסה בסדין שאין בו ציצית, ושאלו: ציצית של תכלת מה תהא עליה? השיב לו רב קטינא: וכי בשמים עונשים על ביטול מצות עשה של ציצית?! אמר לו המלאך: "בזמן דאיכא ריתחא ענשינן". דהיינו, אמנם בזמן רגיל אין עונשים מי שאינו קונה בגד המחויב בציצית, אך בזמן ריתחא עונשים על כך.

וכן העתיק הרמב"ם (הל' ציצית פ"ג הי"א) להלכה: "אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו".

עוד אמרו בגמרא במסכת פסחים (קיג ע"ב): "שבעה מנודין לשמים, אלו הן וכו', ומי שאין לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו".

הרי לפנינו שאף שמעיקר הדין אין אדם חייב ללבוש טלית שיש בה ארבע כנפות ולהניח בה חוטים [כמבואר בתוספות במנחות שם (ד"ה ענשיתו)], אין זה נכון לפטור עצמו ממצווה זו, ובזמן ריתחא אף מענישים על כך. וכמו כן מי שאינו לובש ציצית הוא מנודה לשמים.

היתר הסרת הטלית לאדם שמצטער בלבישתה

ומכל מקום, לגבי אדם שמצטער בלבישת הטלית קטן, כגון ביום שרבי וכדומה, הורה הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש או"ח ח"א פ"ב אות כג) שהוא רשאי להסיר את הטלית.

ונראה שבאופן זה לא יענש האדם על כך, וכן אינו מנודה לשמים, ושני טעמים בדבר:

א. יש לומר שכאשר מסיר את הטלית מפני החום לא יענש, לפי מה שכתבו התוספות (שבת לב: ד"ה בעון ציצית) שדווקא בימיהם, שהיו מלבושיהם כך בארבע כנפות, היה נענש מי שלא הייתה לו ציצית, אבל בזמן הזה שאין העולם רגילים במלבושים כאלו, אין צריך לקנות בגד עם ארבע כנפות כדי לקיים בו מצות ציצית, ואין נענשים על כך.

וטעם החילוק בין זמנם לזמנינו, שבזמנם היות והיו הכל רגילים ללבוש בגדים שיש בהם ארבע כנפות, כשאינו לובש בגד כזה, נראה מזלזל במצות הציצית, שרוצה לפטור עצמו ממצווה זו.

ולפי זה יש לומר שאף בזמנינו, למרות שרוב שומרי התורה נוהגים ללבוש טלית קטן על בגדיהם, מכל מקום אדם שאינו לובש מפני החום, אין זה נראה כמזלזל במצות ציצית.

וכמו כן כאשר חם לו, אינו מנודה לשמים, כמו שכתבו התוספות בפסחים (קיג: ד"ה ואין לו) שכל דברי הגמרא שאדם שאין לו ציצית הוא מנודה לשמים, אמורים דווקא במי שיש לו ציצית ואינו לובשה, אך מי שאין לו ציצית אינו מנודה. וטעם החילוק, שדווקא כאשר יש לו ציצית ואינו לובשה, מראה עצמו כמזלזל במצווה. ולפי זה מי שמסיר את טליתו מפני החום, היות ואינו מזלזל במצווה, יש לומר שאינו מנודה.

ב. עוד נראה לבאר מדוע לא יענש על הסרת הטלית בזמן החום, לפי מה שכתבו התוספות בנדה (סא: ד"ה אבל) שאין חייבים להטיל ציצית בבגד שאין בו הנאת לבישה. ולפי זה נמצא שבזמן שיש חום גדול, ואדם מצטער בלבישת הציצית, כלל אינו מקיים מצות ציצית, וממילא אף לא יענש על ביטול מצווה זו.

אלא שטעם זה אינו, כפי שכתב בספר הליכות שלמה (תפילה, פ"ג, דבר הלכה כה) שבזמננו כיוון שנהגו הכל ללבוש תמיד בגד של ציצית, נהפך בגד זה להיות כמלבוש רגיל, שכל אדם רגיל ללובשו אף אם אין לו בו שום הנאה, וממילא חייב בציצית בכל עניין. ומכל מקום יש להתיר להסיר את הטלית מהטעם הראשון הנזכר.

והמחמיר על עצמו, ומקפיד על מצות ציצית אף בזמנים שקשה הדבר – אשרי לו, וכפי שכתבו בשו"ת אז נדברו (ח"ב סי' נה) ושו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' ד) בשם אחרונים רבים שיש לאדם ללכת בטלית קטן בכל עת ולא להסירה כלל, כדי שיזכור מצוות ה' תמיד, ולפום צערא אגרא).

מי שלובש את הטלית קטן מעל בגדיו, האם צריך לפושטו כאשר נכנס לבית הכיסא (סימן כ"א סעיף ג')

הנוהגים ללבוש טלית קטן מעל בגדיהם, האם מותר להם להיכנס כך לבית הכיסא, או שהם צריכים לפושטה לפני כן?

תשובה

אם נכנס לבית הכיסא לעשות צרכיו, נחלקו בכך הפוסקים, והמנהג להקל, ומכל מקום טוב יותר שיכסה את הציצית קודם שנכנס. אמנם אם נכנס לבית הכיסא ליטול דבר מה וכדו', לכתחילה אינו צריך לכסות את הציצית (בשולחן ערוך (סי' כא סעיף ג) כתב: "מותר להכנס בציצית לבית הכסא". וכתבו האחרונים [ט"ז ועוד] שכל דברי השו"ע אמורים בבגד שהוא מלבוש האדם, אלא שיש בו ד' כנפות, אבל בגד המיוחד לציצית אסור לעשות בו צרכיו מאחר והוא בגד של מצווה. וכך פסק המשנ"ב (ס"ק יד).

אלא שבטלית קטן, אף שהיא מיוחדת למצווה, כתב הט"ז (ס"ק ג) שמאחר והיא מכוסה בבגדיו מותר להיכנס בה לבית הכסא. ומשמע מדבריו שאם היא על בגדיו ואינה מכוסה, אסור. אמנם הפרי מגדים (שם) כתב שנהגו להיכנס בטלית קטן לבית הכסא אף כאשר היא על בגדיו. ולדבריו צריך לומר שטעם האיסור בטלית גדול הוא מאחר והיא מיוחדת לתפילה בלבד, משא"כ טלית קטן, שהיות והאדם לובשה כל היום, דרגת קדושתה פחותה. וכך משמע לשון המשנ"ב (שם).

ובבן איש חי (שנה ראשונה, בראשית, ט) החמיר כדעת הט"ז, וכתב שאם הט"ק על בגדיו – יכסה הציציות קודם כניסתו. וכך משמע בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' נז).

מאידך, בספר ארחות רבינו (ח"ג אות טו, עמ' קצ) כתב שמרן הקה"י היה רגיל ללבוש הטלית קטן על בגדיו ולא היה פושטה קודם כניסתו לבית הכסא.

כניסה שלא לצורך עשיית צרכיו עם ט"ק מעל בגדיו

ומה שכתבנו שמותר להיכנס לבית הכסא שלא לצורך עשיית צרכיו, הטעם בזה לפי מה שהתבאר לעיל (פ"א תשובה יד) שיש כמה סברות לפיהן לבית הכסא של זמננו אין דין בית הכסא [א' מאחר והצואה אינה נשארת שם אלא זמן מועט, ולאחר מכן האסלה מתנקה היטב. ב' מאחר ויש עוד שימושים במקום. ג' מאחר והאסלה היא כמחיצות בית הכסא, שלדעת הב"י אף בפחות מעשרה הוי מחיצות לעניין זה], ואף שהתבאר שם שאין להקל בזה אלא בשעת הדחק, מכל מקום בנידון דידן, כיוון שמעיקר הדין מותר אף לעשות צרכיו בטלית קטן אף אם היא על בגדיו, א"כ להיכנס כך לבית הכסא שלא לשם עשיית צרכיו ודאי מותר אף לכתחילה.

ובפרט שעצם הכניסה לבית הכסא אפילו עם טלית גדול אינה איסור גמור מן הדין, כמו שמשמע מלשון המשנ"ב (ס"ק יד) [ועיין עוד בבאור הלכה סי' תקפח (ד"ה שמע)], אלא שמכל מקום נהגו בזה איסור, וא"כ בטלית קטן ודאי אין להחמיר בזה אף אם היא על בגדיו. ומכל מקום אם נכנס לצורך עשיית צרכיו יש לנהוג לכתחילה כפי שכתב הבן איש ולכסות ציציותיו).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.