אומנות פורצת גבולות: "אספתי 154 נשים כדי לרקום את ספר התהילים"

במרכז התערוכה החדשה במכללת אמונה, תחת הכותרת המסקרנת "כשעיצוב פוגש תהילים", ניצב קיר שמצליח לעצור את נשימתם של המבקרים. הקיר מכוסה בפיסות בד קטנות, בגודל 10 על 10 סנטימטרים כל אחת, אשר יוצרות פסיפס ויזואלי מהפנט. יש שם בדים משובצים בחוטי זהב, רקמות אומנותיות, לצד יצירות שהכינו תלמידות המכללה.

מאחורי מלאכת המחשבת הזו עומד מיזם "רוקמות תהילים" – ספר תהילים מהודר וראשון מסוגו בעולם, שבו כל מזמור מ-150 הפרקים זכה לפרשנות ויזואלית ולעבודת יד של נשים מכל קשת החברה הישראלית: דתיות וחילוניות, תושבות המרכז והפריפריה, ימין ושמאל. כל אחת והפרק שדיבר אל ליבה.

"המיזם נולד מתוך אמונה עמוקה בכוחה של התפילה לקרב לבבות", מספרת יוזמת הפרויקט, האומנית מירב שקד. "השאיפה שלי הייתה להנגיש את ספר התהילים לכולן, מתוך יופי ואומנות. כך נוצר הפרויקט שהוא לא רק ספר, אלא הוכחה לכך שגם אם הדעות שונות, הידיים יכולות לרקום יחד סיפור של אחדות".

המשבר שהוביל למיזם

עבור מירב, החיבור לתהילים נולד מתוך רגע של משבר אישי חריף לפני כעשור. "הייתי במצוקה קשה, הרגשתי שהעולם שלי עומד להתמוטט", היא משחזרת. "חיפשתי אחיזה רוחנית שתעזור לי, וכך פתחתי ספר תהילים וקראתי פרקים להצלחה. בתוך זמן קצר, ובאופן בלתי צפוי לחלוטין, העניין נפתר על הצד הטוב ביותר. הייתי בהלם. מאותו בוקר התהילים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי".

לפני כשלוש שנים עלה במוחה של מירב רעיון שירחיב את האהבה שלה לתהילים, ויהפוך אותה לשילוב של תפילה ואומנות. היא פרסמה "קול קורא" והזמינה נשים להצטרף לקהילת הרוקמות, מתוך תפיסה שאומנות אינה נחלתן הבלעדית של מקצועניות, אלא כל אחת יכולה לאחוז חוט ומחט. כל אחת מהנשים התבקשה לבחור פרק שהיא מתחברת אליו במיוחד, ופשוט ליצור.

כשניגשה מירב לרקום את הפרק "שלה", פרק א' ("אשרי האיש"), היא תכננה לסיים ראשונה – אלא שאז פרצה המלחמה. "במשך תקופה לא הצלחתי ליצור", היא מודה. "פשוט ישבתי וקראתי תהילים, התפללתי על עם ישראל, ומשם קיבלתי את הכוח להמשיך להצעיד קדימה את השותפות האחרות לפרויקט".

כשהופכים את דפי הספר המהודר, שבו מצולמים כל פרקי התהילים כפי שהם רקומים על הבד, קשה שלא להרגיש את הלב הפועם מאחורי כל אחד מהפרקים. ניכר שכל בד קטן מחזיק בתוכו עולם ומלואו. בין הדפים תוכלו למצוא את הרקמה של דבורה שושה בת ה-97, שרקמה מעגל עם שמותיה של ירושלים. מאז היא לא נחה, וממשיכה לרקום שקיות בד קטנות לספרי תהילים לחיילי צה"ל. לצדה מוצגת היצירה של תפילה ארקדי, בחורה צעירה המתמודדת עם עיוורון, שלא נתנה למגבלה לעצור אותה. כך, בעזרת חוש המישוש, היא רקמה את 'הר הקודש' של פרק ט"ו.

במרכז הספר ניבטת הרקמה המצמררת של האומנית רבקה ספיר, שלפני עשרים שנה הבטיחה להודות לה' אם תחלים ממחלת ריאות קשה. היא בחרה בפרק קט"ז ("מה אשיב לה'"), אך כשניגשה לבצע אותה, איבדה את בנה הבכור יהונתן צור (ברנש) בקרבות בשמחת תורה, ומצאה את עצמה רוקמת בדמעות את המוני האדם העולים לרגל, מתוך תפילה לגאולה שלמה בקרוב.

גם האומנית החרדית סיגל מאור הצטרפה לרוקמות. היא בחרה את פרק ל' ורקמה סביבו שק חום פתוח שמתוכו בוקעים גרעין של אור והמילה "שמחה", להזכירנו כי בכל צרה וכאב ניתן גם למצוא את האור.

הפסיפס האנושי הזה מסרב לעצור: אדל סימון אמינוף, הומיאופתית ואומנית, רקמה את פרק מ"א בצורת ספירלה עולה ומסתלסלת, המייצגת את תנועת החיים המחזורית והשאיפה להעניק רפואה וצדקה; כרמל קרתי, מהנדסת מחשבים שעשתה הסבה להומיאופתיה, רקמה מנדלה של מעגלים חופשיים סביב פרק כ"ג; ואילו רקפת ברגר, אשת הייטק, רקמה נקודות של אור שהתפשטו מעבר למרכז הבד. כך התמלא הספר בעוד ועוד רקמות יצירתיות ומרגשות במיוחד.

לחיות עם תהילים

הספר "רוקמות תהילים" הפך עד מהרה לתופעה תרבותית יוצאת דופן. "מכרתי עד היום אלפי עותקים מהספר, רובם דווקא לנשים שאינן דתיות", מפתיעה מירב ומסבירה: "אני חושבת שסוד ההצלחה הוא בכך שהתהילים פוגשים את האישה החילונית בלי לאיים עליה, אלא באמצעות דיבור של אומנות, אסתטיקה ויופי. ברגע שהאומנות מורידה את חסמי ההתנגדות, הלב נפתח, העין מתחילה לקרוא את הפרקים, וכבר קשה להישאר אדישים".

ההתרגשות סביב הספר ממשיכה הלאה, ומייצרת מעגלים חדשים של חיבורים לתהילים. מירב מספרת על תגובות של נשים שפתחו את הספר ופרצו בבכי, ואחרות שבעקבותיו החלו להדליק נרות שבת או לקרוא תהילים. שקד עצמה הקימה בעקבות המיזם קבוצת נשים שמתכנסת לקריאת תהילים משותפת, כדי להוסיף זכויות ורחמים לעם ישראל.

"בסופו של דבר", היא אומרת, "התערוכה הזו מוכיחה דבר אחד – כולנו יכולות להתחבר לקריאת התהילים, כל אחת מהמקום שלה, מהלב שלה ומהתפילה שלה. הלוואי שנזכה".