הרגע ששינה את העולם: מה היינו בלי מתן תורה?

עצמו לרגע את העיניים ונסו לדמיין את העולם שלנו ללא מעמד הר סיני. התמונה שתתקבל היא מדבר שומם של גשמיות - עולם שבו אנחנו קמים בבוקר, עובדים, אוכלים וישנים, ללא שום מטרה, ללא עומק וללא תכלית נצחית. חג השבועות הוא הרגע שבו הכלום הזה נפסק, והחומר והרוח התחברו למציאות אחת. אז למה בכל זאת רבים כל כך בטוחים שהחג המקסים הזה שייך רק למי שיושב באוהלה של תורה? הנה הצצה לברית הלאומית ששייכת לכל יהודי ויהודייה, ולרגע שבו הגשמיות והרוחניות הפכו לאחד.

טעות נפוצה היא לקשר בין חג השבועות לבין היכל ישיבה המלא בלומדים, או לבין המנהג החשוב והקדוש של לימוד התורה לאורך כל הלילה. חשוב להבין שהקישור הבלעדי הזה, בין חג השבועות לבין שעות הלימוד בפועל, אינו מדויק. חג השבועות אינו "חג לימוד התורה" אלא "חג קבלת התורה". הבדל סמנטי קטן זה טומן בחובו השקפת עולם שלמה, ומגלה כי לחג הזה ישנו חלק שווה, עמוק ומהותי לכל יהודי ויהודייה באשר הם.

כדי להבין את מהות היום, עלינו לחזור אל מרגלות ההר. וכי רק אלו שזכו להגות בתורה יומם ולילה עמדו שם במעמד הר סיני? הלא עם ישראל כולו - אנשים, נשים וטף - עמדו שם כאיש אחד בלב אחד. כולם יחד שמעו את קול השופר, כולם יחד קראו בקול מרומם את ה"נעשה ונשמע", וכולם יחד נכנסו תחת כנפי השכינה וכרתו ברית עולמים עם הקדוש ברוך הוא.

התורה שניתנה לנו באותו יום נשגב כוללת תרי"ג (613) מצוות. רובן המוחלט של המצוות הללו אינו מותנה בישיבה רצופה בבית המדרש; הן שייכות לניהול השוטף של החיים, למסחר, ליושרה, לקדושת הבית, לחסד, לתפילה ולמצוות המעשיות. הן שייכות לכל מי שקיבל על עצמו עול מלכות שמיים, לגברים ולנשים באותה מידה. הנשים אמנם פטורות ממצוות תלמוד תורה, אך שותפות מלאות ובלתי נפרדות בקיומה של התורה ובשמירת מצוותיה.

הבה נעצור לרגע ונחשוב: מה היינו ללא אותו היום? בלעדי יום מתן תורה לא הייתה לנו ולמעשינו שום משמעות בעולם. חיינו, כפרטים וכעם, היו עלולים להישאר ריקים מתוכן אמיתי, ריקים מעומק וממשמעות נצחית. ללא התורה, העולם היה נותר כמדבר שומם של גשמיות - רדיפה אחר החומר ללא קץ, ללא תכלית וללא יעד.

נתינת התורה שינתה סדרי עולם. מרגע שנשמעו עשרת הדיברות, התחולל החיבור הגדול ביותר בהיסטוריה: הגשמיות והרוחניות התחברו יחדיו והיו לדבר אחד. מאותו יום, ניתנה משמעות מרחיקה לכת לכל מעשה פשוט שאנו עושים. אכילה הופכת למצווה, דיבור הופך לקדושה, ויום המנוחה הופך לשבת קודש. ניתנה לנו מלכות, ניתנה לנו אחריות, והתרוממנו מעל הישארות גשמית גרידא. הזכות הזו שייכת לכולנו, לכל נפש יהודית המתקיימת על פני תבל.

זוהי שותפות מלאה, וכריתת הברית הייתה משותפת לגברים ונשים כאחד. אותה תורה עצמה, שציוותה על הגברים להגות בה יום ולילה על מנת לקיים ולבסס את העולם הרוחני, היא זו שהגדירה את תפקידן של הנשים לדאוג לקיומו וביסוסו של העולם הגשמי והמעשי - הבית היהודי, החינוך והמשכיות הדורות. זהו אינו חיסרון, אלא חלוקת תפקידים קדושה ומאוזנת שנועדה לאפשר את קיום העולם.

העובדה שהגברים מציינים את החג בלימוד תורה בלילה - מנהג קדום, נאה ומרומם עד מאוד - אינה אמורה לגרוע כהוא זה משמחתן של הנשים בברית עם ה'.

נחשוב על כך באופן הבא: העובדה שנשים טורחות, מנקות ומכינות את הבתים לקראת חג הפסח, אינה הופכת את שמחת הפסח ויציאת מצרים לנחלתן הבלעדית של הנשים. באותו אופן, לימוד התורה בלילה אינו הופך את שבועות לחגם של הגברים בלבד.

חג השבועות הוא חג של חיבור בין שמים לארץ. ביום זה עם ישראל כולו מציין את אהבתו הגדולה לקדוש ברוך הוא ואת הנס הגדול שבו הוא בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. זוהי שמחה לאומית ואישית של כריתת ברית.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הדרך לציין את השמחה הגדולה הזו: הגברים בבתי המדרשות, בלימוד תורה ובקיום המצוות, הנשים בבניית הבית המרומם ובקיום המצוות. זאת מתוך ידיעה ברורה שכולנו שותפים מלאים ושווים בקבלת האוצר היקר ביותר של העולם.