העולם כולו שר ומזמר לאלוקיו: ביאור פרק ל"ג בתהילים

תקציר הפרק

המזמור פותח בקריאה להודות לה': "רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ. שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה".

בהמשך הפרק משורר המחבר לבורא עולם, ומעיד על כך שה' הוא ישר ונאמן: "כִּי יָשָׁר דְּבַר ה' וְכׇל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה. אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ". לאחר מכן הוא מתאר את ה' כבורא העולם: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כׇּל צְבָאָם", ועל כן יושבי הארץ מפחדים ממנו: "יִירְאוּ מֵה' כׇּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כׇּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל", שהרי העולם מתנהל לפי החלטותיו של האל: "ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים. עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר".

במהלך המזמור מפורטים היחסים בין ה' ובני האדם. בתחילה ישנה הצהרה לגבי הבחירה בישראל: "אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ", ולאחר מכן תיאור השגחת ה' על בני האדם: "מִשָּׁמַיִם הִבִּיט ה' רָאָה אֶת כׇּל בְּנֵי הָאָדָם. מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". המלך לא יצליח לנצח במלחמה באמצעות חיילים רבים, אלא על פי החלטת ה': "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב".

בסיום המזמור באה בקשה: "נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה' עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא", ומיד לאחריה הצהרת ביטחון של המתפללים: "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ", וייחול: "יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ".

הפרק המלא

(א) רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

(ב) הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ.

(ג) שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה.

(ד) כִּי יָשָׁר דְּבַר ה' וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה.

(ה) אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ.

(ו) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.

(ז) כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.

(ח) יִירְאוּ ה' כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל.

(ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד.

(י) ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים.

(יא) עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר.

(יב) אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ.

(יג) מִשָּׁמַיִם הִבִּיט ה' רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם.

(יד) מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

(טו) הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.

(טז) אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ.

(יז) שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט.

(יח) הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.

(יט) לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב.

(כ) נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה ה' עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא.

(כא) כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.

(כב) יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ.

5 עובדות שלא ידעתם על הפרק

1. חלק בלתי נפרד מתפילת השבת: הפרק נאמר בכל שבת כחלק מפסוקי דזמרה, בתוך קבוצת המזמורים המיוחדים שנוספו לכבוד קדושת היום.

2. משובץ בתפילה היומית: בלקט הפסוקים "יהי כבוד", הנאמר בפסוקי דזמרה מדי יום ביומו, קובצו שלושה פסוקים רצופים מתוך פרק זה: פסוקים ט', י' וי"א ("כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי...", "ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם...", "עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד...").

3. הקב"ה משתוקק לקולנו: במדרש שוחר טוב מובא הסבר מרגש על תחילת הפרק: "רננו צדיקים בה' – זה שאמר הכתוב 'נופת תיטופנה שפתותייך'. אמר הקדוש ברוך הוא: אני אוהב לשמוע את קולך. בין משבחת בין מרננת, אל תמנעי קולך, כי קולך ערב".

4. ההבדל בין שירת הצדיק לשירת הרשע: עוד מובא במדרש שוחר טוב, כי בניגוד לרשעים (כמו פרעה), שאינם מודים לה' ומרננים לפניו אלא רק לאחר שהם מקבלים מכות, הצדיקים מרננים מיד כשהם רואים את ישועת ה' וניסיו - כפי שראו בני ישראל על הים ("אז ישיר משה"), בחנוכת המשכן ("וירא כל העם וירונו") ובימי שלמה המלך בבית המקדש. לכן הדגיש דוד המלך: "רננו צדיקים בַּה'" - בעצם המפגש איתו.

5. הרינון היפה מכולם: המדרש מציין שכל הבריאה כולה שרה ומודה לה' - השמים, הארץ, השמש, הירח, הכוכבים ואף המלאכים. למרות זאת, הרינון של הצדיקים והישרים הוא הנאה והחביב ביותר לפניו. המילים "שירו לו שיר חדש" מתפרשות במדרש כהודיה מיוחדת למי שעשה דבר חדש ופלאי - שהניח את השמים העליונים ובחר לשכן את שכינתו כאן למטה בארץ, שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".