קשב וריכוז
פספוס חברתי: לא תאמינו כמה נשים מאובחנות מאוחר ב-ADHD
בזמן שבנים עם הפרעת קשב וריכוז מקבלים טיפול בשלב מוקדם בחייהם, בנות עם הפרעה דומה נוטות "להיעלם" מתחת לרדאר. מחקר חדש חושף: הן מאובחנות כחמש שנים מאוחר יותר, ומשלמות מחיר נפשי וחברתי כואב
- מיכל אריאלילמעקב
- ב' סיון התשפ"ו||
כשחושבים על ילד עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), התמונה הטיפוסית היא בדרך כלל של ילד תזזיתי שלא מפסיק לקפוץ בכיתה או להפריע למהלך השיעור. אלא שהתפיסה הסטראוטיפית הזו גורמת לרשת הביטחון הרפואית והחינוכית לפספס קבוצה שלמה וגדולה: הבנות.
מתברר כי בנות ונשים מתמודדות עם הפרעות קשב בצורה שונה לחלוטין מבנים. כך, במקום להפגין אימפולסיביות או פעלתנות יתר, הן נוטות לסבול בעיקר מ"מוסחות שקטה", קושי לעקוב אחר שיחות, בלגן כרוני בחפצים האישיים, או שכחה של משימות יומיומיות. מכיוון שהן לא "עושות רעש", המצוקה שלהן לעיתים נשארת שקופה לסביבה במשך שנים ארוכות.
המחיר של אותה שקיפות הוא בעיקר זמן יקר. ניתן לראות זאת ממחקר אירופי נרחב, שעקב אחר כ-900 אנשים שאובחנו בבגרותם וחשף נתון מדהים: למרות שהתסמינים מופיעים אצל גברים ונשים באופן אחיד כבר בילדות, נשים קיבלו אבחון רשמי רק בגיל 29 בממוצע - חמש שנים מאוחר יותר מגברים, שאובחנו כבר בגיל 24.
מעבר לכך, החוקרים מצאו שכאשר נשים מגיעות סוף-סוף לאבחון בשלב מאוחר בחייהן, תסמיני הפרעת הקשב שלהן נוטים להיות חמורים ומורכבים בהרבה. מנגד, אצל הגברים נרשמו השלכות מסוג אחר: הסיכוי של גבר עם הפרעת קשב להסתבך בבעיות פליליות או משפטיות גבוה פי שלושה בהשוואה לאישה (18% בהשוואה ל-6%).
הפער הזה מזכיר את מה שקורה בעולם רפואת הלב: מחלות לב מזוהות ומאובחנות מהר יותר אצל גברים, בעוד שאצל נשים הן מתגלות לעיתים קרובות רק בשלבים מתקדמים וקשים יותר.
ומה קורה לאותן בנות שנשארות מאחור?
כדי להבין לעומק מה עובר על נערות ונשים צעירות שחיות ללא מענה, יצא לדרך מחקר ענק באוניברסיטת קרדיף שבבריטניה. החוקרים אספו נתוני בריאות וחינוך של יותר מחצי מיליון בני אדם שנולדו בוויילס, ועקבו אחריהם עד שהגיעו לגיל 25.
בתוך הקבוצה הזו בודדו החוקרים כ-13,500 צעירים שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז, חמישית מהם נשים. המטרה המרכזית של החוקרים הייתה לבצע השוואה חסרת תקדים בין שתי קבוצות של בנות: אלו שזכו לאבחון מוקדם וטופלו לפני גיל 12, לבין אלו ש"נמשכו" ללא אבחנה, ואובחנו רק בשלב מאוחר יותר – בין גיל 12 ל-25.
הנתונים שנאספו במעקב הבריטי משרטטים תמונה מדאיגה על ההשלכות הנפשיות, הלימודיות והחברתיות שחוות נערות ונשים צעירות, כאשר הסביבה שלהן לא מזהה בזמן את המנגנון הפנימי שמקשה עליהן להתנהל בעולם.
