שיא גינס: זה המקום שבו הברקים אף פעם לא נפסקים

יש מקומות בעולם שהקב"ה טבע בהם את חוכמתו בצורה כל כך פלאית, עד שכל שנותר לנו הוא להגיד על כך תודה. מה שמתרחש באזור אחד בוונצואלה מצליח להדהים גם חוקרים מנוסים: מדובר בתופעה כמעט בלתי נתפסת של ברקים שמופיעים שוב ושוב באותו מקום, בעוצמה ובקביעות.

מדובר בתופעה כל כך נדירה וייחודית עד שהיא מופיעה בספר השיאים של גינס, כמוקד הברקים הפעיל ביותר על פני כדור הארץ. 

התופעה מתרחשת בשפך נהר קאטאטומבו שנשפך אל אגם מרקאיבו בוונצואלה - זהו אזור שבו תנאי מזג האוויר יוצרים שילוב נדיר במיוחד של אוויר חם ולח שמגיע מהים הקריבי. האויר החם פוגש את האוויר הקר שמגיע מהרי האנדים, והמפגש הזה יוצר סערות חשמליות עוצמתיות.

למה זה כל כך מיוחד?

התופעת מתרחשת בין 140 ל-160 לילות בשנה, ונמשכת כ-10 שעות בכל פעם. בשיאה, ניתן לצפות ב-16 עד 40 ברקים בדקה, או כ-280 ברקים בשעה.

העוצמה כה רבה עד שהברקים נראים למרחק של עד 400 קילומטרים. בעבר, בתקופה שלפני הניווט הלווייני, יורדי ים השתמשו באור הברקים כנקודת ציון קבועה, מה שהעניק לתופעה את הכינוי 'המגדלור של מרקאיבו'.

איך זה קורה?

מדענים חקרו במשך שנים את הסיבה לריכוז כה גבוה של ברקים דווקא בנקודה הזו. התשובה טמונה בשילוב ייחודי של טופוגרפיה ואקלים:

1. ההרים הסוגרים: אגם מרקאיבו מוקף משלושה צדדים ברכסי הרים גבוהים (הרי האנדים ורכס פריחה).

2. מפגש האוויר: רוחות חמות ולחות מהים הקריבי נושבות מעל המים החמים של האגם ונהר הקאטאטומבו. כשהאוויר החם והלח הזה נתקע בקירות ההרים הקרים, הוא נאלץ לעלות במהירות למעלה.

3. היווצרות העננים: העלייה המהירה יוצרת ענני סערה עצומים (קומולונימבוס) שמגיעים לגובה של יותר מ-1 קילומטר, ומייצרים פריקה חשמלית בלתי פוסקת.

בעבר האמינו כי גז מתאן העולה מהביצות באזור הוא הגורם העיקרי, אך כיום מקובל להניח שהגורם המרכזי הוא זרמי האוויר והמבנה ההררי.