מעוני לעושר עצום: עצה אחת של החת"ם סופר חוללה נס כלכלי נדיר

מאחורי החיוכים והכבוד הרב הסתתר סוד נורא: ראש הקהל של פרשבורג איבד את כל רכושו ונשאר חסר כל. על פי המובא בספר "חוט המשולש", כשעמד על סף קריסה מוחלטת, פנה אל החת"ם סופר בבקשת עזרה נואשת: "הושיעני, רבי, כי אומלל אני! כל בני העיר סבורים עדיין כי אני עשיר ובעל יכולת, אבל איש אינו יודע כי נפלתי כלכלית. אפילו בני ביתי הקרובים אינם יודעים את הסוד כי איבדתי את כל הוני עד הפרוטה האחרונה, ועד בכלל. הכל החל כאשר חתמתי ערבות לכמה סוחרים, ונאלצתי לשלם עבורם סכומי עתק, לאחר מכן המשיך הגלגל להתהפך עליי בעוד כמה עסקאות כושלות, והנה אני כעת עני ואביון, ולא סתם עני, אלא חייב אני סכומי עתק לנושים היורדים לחיי…".

"בימים כתיקונם", המשיך לתאר את מצב הביש אליו נקלע, "הייתי אמור לנסוע מחר ליריד הנחושת בלייפציג שבגרמניה, אבל יאמין לי רבי, שאין לי אפילו מעות עבור הוצאות הדרך".

למשמע הדברים, עודדו החת"ם סופר במילות אמונה, חיזוק ועידוד, אך לא הסתפק רק בדברים בעלמא, אלא בירר הלכה למעשה: "כמה יעלו לך הוצאות הדרך ליריד?", שאל. "לפחות מאה זהובים", השיב ראש הקהל.

"מאה זהובים אינם סכום רב, אעניק לך אותם בהלוואה. שמע בקולי, מחר תקום ותיסע אל היריד, ואנכי מזהירך שתגמור את העסק הראשון אשר יזדמן לידך. לבי סמוך ובטוח כי תראה ברכה גדולה בעסק זה, כך שבשובך הנה יוכל להשיב לי את ההלוואה", אמר החת"ם סופר.

תוך כדי דיבור, קם החת"ם סופר, ניגש אל הארון והוציא משם שטר של מאה זהובים, כל רכושו אשר חסך ימים מרובים, הושיטו לראש הקהל, והחל ללוות אותו אל הדלת בברכות צאתכם לשלום והצלחה מרובה.

עיניו של ראש הקהל מלאו דמעות: "מה אשיב לרבנו על כל הטוב אשר גמלני?". הוא הוסיף עוד דברי תודה ושבח, אולם החתם סופר הפסיקו: "חכמינו אסרו גם ריבית דברים, כך שאסור ללווה להרבות בדברי שבח מלווה. אמור מעט ועשה הרבה, צא לדרכך מחר ליריד, וישועת ה׳ כהרף עין, והוא ישלח מלאכו הטוב לפניו לראות רוב הצלחה".

לבוש במיטב מחלצותיו הופיע ראש הקהל העשיר-עני בבית המלון בלייפציג, בידו תיק סוחרים יוקרתי שהיה נדמה לעיני הנוכחים כמלא וגדוש בשטרות מזומנים, ואין איש מעלה על דעתו כי התיק אינו מכיל מאומה, מלבד כמה עשרות זהובים להוצאות הדרך חזור..

מר יאעלזאהן מהמבורג שבהולנד היה סוחר ותיק שהכיר שנים רבות את ראש הקהל של פרשבורג, וגם הוא התארח באותו מלון.

"מה טוב שפגשתי אותך היום", הושיט מר יאעלזאהן את ידו לעבר ראש הקהל. "יש לי להציע לך הצעה עסקית שלא תוכל לסרב לה. בימים אלו אני אמור לקבל אניית משא עמוסה בפולי קפה מובחר ומשובח מברזיל, שהצלחתי להשיג במחיר מוזל במיוחד, אך יודע אני מפי יודעי דבר כי בימים הקרובים עומד מחיר הקפה לעלות. אני אישית לא יכול לעסוק כעת בעסקי הקפה, משום שאני עסוק בעסקים אחרים, ובכן אני מציע לך כידיד קרוב, לקנות ממני את כל הסחורה במחיר הקרן ששילמתי – 400,000 זהובים, ועוד 3,000 זהובים מיסים ושכר הובלה. אינך צריך לשלם כעת את הסכום, אלא הבה נחתום שטר מכירה, ובאפשרותך לשלם לי גם כעבור חודשיים לאחר שתמכור את הקפה בתוספת רווחים נאים".

לרגע חש ראש הקהל פיק ברכיים, כיצד יוכל להתחייב על סך 400,000 זהובים, אך כאן צלצלו באוזניו דבריו של רבו החת"ם סופר: "ואנוכי מזהירו שיגמור את העסק הראשון אשר יזדמן לידו. לבי סמוך ובטוח כי יראה ברכה גדולה בעסק זה…". הוא נטל את העט, וחתם על שטר החוב על כל הסכום.

לא עבר אלא שבוע ימים, וראש הקהל כבר מצא שני סוחרים שרכשו ממנו את כל ספינת הקפה במחיר יקר של 500,000 זהובים, כך שגרף לכיסו ריווח נקי של 100,000 זהובים טבין ותקילין.

לאחר עסק זה המשיך ראש הקהל להשקיע בעוד כמה עסקים ביריד. בכל מקום ששלח ידו האירה לו ההצלחה פנים למעלה מדרך הטבע, עד שהרוויח סכומי עתק, שהיה בהם כדי לשלם את כל חובותיו, ואף לחזור להיות עשיר גדול יותר ממה שהיה תחילה.

בלב מלא שבח והודאה לה' יתברך, וגדוש בהכרת הטוב לרבנו החת"ם סופר, החליט ראש הקהל לרכוש עבורו מתנה יקרה, טבעת יקרה משובצת ביהלום יקר, "הרי החת"ם סופר הוא מבין גדול באבנים יקרות, וכנראה ישמח במתנה זו", הרהר העשיר בליבו.

תיכף עם חזרתו לפרשבורג, עוד בטרם צעדו רגליו על מפתן ביתו, סר אל בית החת"ם סופר, שם מצא אותו שקוע בלימוד עם שני תלמידים, אחד מהם היה בנו רבי שמעון סופר, לימים אב"ד קראקא.

הוא עמד מן הצד עד שעצרו מלפלפל באחת הסוגיות, ואז ניגש אל החת"ם סופר ואמר: "בראש ובראשונה אשיב את ההלוואה בסך מאה זהובים, אחרי שברכתו של רבנו התקיימה במידה גדושה, ועוד אבוא לכאן בלילה לספר באריכות את כל השתלשלות הדברים, אבל עתה לא אעזוב את הבית מבלי להגיש לרבי מנחת תודה והוקרה אשר הבאתי לו, את הטבעת היקרה הזאת".

"יהלום נקי ונוצץ כזה לא ראיתי מימי", הפטיר החת"ם סופר בהפעלות וברוב עוז וחדווה, בעודו מעיין בטבעת היהלום ובוחן אותה מכל צד "אה! פלאי פלאים! יקר שביקרים!".

חיזיון זה עורר תימהון והשתוממות גדולה בלב שני התלמידים. אחד מהם לחש לחברו בתמיהה: "ריבית … הלא ראש הקהל לווה מאה זהובים… אולי עלינו להעיר לרבנו על כך…". "וכי נסתרה בינתך?!" גער בו חברו, "וכי סבור אתה שנעלם מרבנו איסור ריבית?".

"במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד אפילו לרב", התנצל הראשון. "בכל זאת, הבה נמתין עד שראש הקהל יצא מהחדר", הציע השני, "ואז נעלה את ההערה לפני רבנו".

עודם מתלחשים ביניהם, והנה שומעים התלמידים את החת"ם סופר אומר לראש הקהל, בפנים צוהלות וקורנות מרוב שמחה: "אני חוזר שוב על דבריי, שמעולם לא ראיתי יהלום יקר כזה, ואכן, אילו היית מביאו אלי טרם הלוויתי לך כסף, הייתי לוקח זאת מידך בתשואות חן, אבל כעת לא אוכל לקבלה מידו, כי יש בה משום איסור ריבית. תן את הטבעת לזוגתך שבוודאי תשמח לקבל אותה"…

למשמע הדברים, חפן ראש הקהל את ראשו בין בשתי ידיו, והוכיח את עצמו בתוכחת מוסר: "אוי לי, איך שכחתי מאיסור ריבית, הלא בור ועם הארץ אנכי…". הוא התנצל על המבוכה, ומיהר לעזוב את הבית.

לאחר שסגר את הדלת אחריו, פנו שני התלמידים אל החת"ם סופר בקול נכנע: "ילמדנו רבנו, ימחל ויסלח נא לנו רבנו, כי אותות השמחה וההתפעלות אשר גילה תחילה כלפי היהלום גרמו לנו להרהר אחרי רבנו בחשש איסור ריבית, אך אחר כך נוכחנו לראות מסוף מעשה שמתחילה לא עלה על דעתו כל לקחתו, אם כן, לשמחה מה זו עושה, מדוע שמח תחילה מהיהלום?".

"שאלתכם נאמנה", השיב החת"ם סופר, וכאן עלה קולו בהתרגשות: "כאשר הלה הושיט לי את טבעת היהלום, התמלאתי שמחה רבה, שמחה של מצווה, כי באה לידי אפשרות לעמוד בניסיון של מניעה מלקיחת ריבית, דבר שאינו מצוי ושכיח אצלי, כי בדרך כלל אין לי מעות להלוות לאחרים, וגם אין מי שירהיב עוז להציע לי ריבית, ועתה כאשר באה לידי אפשרות לקיים מצות ה׳, איך לא אשמח בשמחה רבה?!".

רבי משה סופר (שרייבר) נודע בכינוי החת"ם סופר (על שם ספרו חידושי תורת משה), היה ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב השקפת ציבור שומרי התורה והמצוות. אבי משפחת סופר-שרייבר, המונה מאות צאצאים ובהם רבנים וגדולי תורה מפורסמים. נפטר לפני כ-186 שנה, בכ"ה בתשרי ה'ת"ר.