"חלוצי השורה הראשונה": הרב דב קוק באיגרת חיזוק לנאחזים באדמת הקודש

במכתב שכולו קודש קודשים, שיגר הרב דב הכהן קוק שליט"א דברי חיזוק והדרכה לגיבורי החיל הנאחזים באדמת הקודש בחירוף נפש. אין זה עוד מכתב תמיכה רגיל, כי אם מכתב רוחני המגלה סודות טמירים ומעניק נשק של ממש במערכה על יישובה של ארץ ישראל.

סוד הלימוד לביטול הגזירה - פרק 'מפנין'

בפתח דבריו, כותב הרב קוק עצה רוחנית השאובה ממעמקי ים התלמוד. כנגד אלו המבקשים לעקור נטוע ולפנות את רגלי ישראל מארצם, הוא מורה לאחוז בחרב התורה: "מלבד [לימוד] פרק 'מפנין' [שהוא מועיל נגד פינוי הנאחזים בארץ הקודש]". בדרך של 'מדה כנגד מדה', קובע הרב כי העוסק בהלכות פינוי חפצים לצורך מצווה בשבת, מעורר כוח עליון המבטל את ה'פינוי' של עמו מארצו.

אך לא די בלימוד. הרב תובע מצב תמידי של דבקות: [עוד דבר חשוב] להיות במצב של "לפני ה'" (על פי בראשית יח, כב, וכן בויקרא טז, ל). זוהי הקריאה לעמוד כעבדי המלך הנאמנים, שכל הווייתם אינה אלא עמידה לפני שכינה, ובמקום שבו שורה השכינה - אין שום כוח זר יכול לשלוט.

בהמשך מעביר הרב קוק את המערכה אל תוך הסידור. הוא מורה להפוך כל מילה בתפילה לחץ רוחני המכוון נגד זממם של המבקשים להחריב את יישובי ארץ הקודש:

ובתיבות יהי רצון 'מלפניך' שבברכת מעביר שינה ובסוף 'ובא לציון', ובברכת התשובה והחזירנו בתשובה שלמה 'לפניך' ושאר מקומות שנזכר לשון זה, לכוין שם ואפילו לומר בפה [במקום שאסור להפסיק – רק לכוין] שלא יהיה פינוי של הערב רב.

הרב רואה באותם המנסים לעקור יהודים מארצם את בחינת ה'ערב רב', ועבודתנו היא להשליך את כל כוחנו לתוך תיבת 'לפניך' - לבקש מהבורא יתברך שהוא, ורק הוא, ינהיג את עולמו ולא ייתן יד לפושעים. עלינו לזעוק מעומק הלב 'שלא יהיה פינוי של הערב רב'.

כוחן של אמהות השוכן בגבעות

ממשיך הרב קוק וכותב: ובזכות האמהות שנמשלו ב'גבעות' במאמר 'מקפץ על הגבעות' (כמבואר בר"ה יא ע"א 'מדלג על ההרים - בזכות אבות, מקפץ על הגבעות - בזכות אמהות').

ההרים הם האבות, אך הגבעות הן האמהות הקדושות שבנו את בית ישראל במסירות ובצנעה. הרב חושף כי הנאחזים בגבעות יונקים את כוחם מאותה מסירות נפש של 'אמא', ומעשיהם מעוררים את רחמי האמהות המבקשות על בניהן הנרדפים למען קדושת הארץ. הכל עומד בזכות אותו כוח נשגב של 'מדלג על ההרים - בזכות אבות, מקפץ על הגבעות - בזכות אמהות'.

הקפיצה מעל הטומאה

הרב קוק צולל לרזי הלכות טהרה, ומביא משם רמז נורא למצבם של אנשי הגבעות: ותנינן בפ"ח דאהלות שהקופץ לא מעביר את הטומאה – על כל המשתמע.

מסביר הרב, כי כאשר האדם נמצא בתנועה של התעלות, בבחינת 'קופץ', הוא מתנתק מחוקי הטבע של הטומאה והחורבן. מי שחי חיי שגרה ונוחות, עלול להיפגע מזוהמת הערב רב, אך מי שחי בתנופה של מסירות נפש, מי שמקפץ למען המצווה - הרי הוא נמצא ברובד שבו אין לטומאת הפינוי שליטה עליו. 'על כל המשתמע' - כוח הקפיצה שלכם הוא המגן שלכם, וכלשון המשנה 'שהקופץ לא מעביר את הטומאה' - על כל המשתמע.

ארץ ישראל - שורש הנחמה העליונה

בסיום האיגרת המטלטלת, מעלה הרב קוק את חשיבות יישוב הארץ למדרגה נוראה: 'וכפר אדמתו עמו' בסוף האזינו, פרש"י וכפר אדמתו על ידי עמו כאשר עמו מתנחמים ארצו מתנחמת – תראה מה זה ארץ ישראל, שיש [בה] פנים שחשובה מעצם ישראל שמשמשים כלי נחמה של הארץ טפי מעצם נחמה דידהו.

הארץ אינה רק כלי שרת לעם, אלא יש לה 'פנים' משלה, חיות אלוקית הכמהה לצאצאיה. האדמה שוממה ומתאבלת, והיא זקוקה לכם, יושבי הגבעות, כדי להתנחם. אתם אינכם רק המתנחמים, אתם הם אלו המנחמים את השכינה השרויה בעפר הארץ. בחשיבות נשגבת זו, אתם הופכים להיות 'כלי נחמה של הארץ טפי מעצם נחמה דידהו'.

לבבו של קדוש ישראל עם גיבורי הארץ. הרב רואה בהם את חלוצי השורה הראשונה, ודבריו הם להם כעמוד האש לפני המחנה. חזקו ואמצו, ובזכות תורתו ותפילתו של צדיק, יתקיים בכם 'ונושעה ישועת עולמים'.