הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא חומרים שקשורים בציצית

טלית קטן שעשויה מניילון (סימן ט' סעיף א')

האם בלבישת טלית קטן שעשויה מניילון מקיימים מצוות ציצית?

תשובה

לכתחילה עדיף שלא לצאת ידי חובת המצווה בציצית כזו. אם אינו יכול ללבוש אלא ציצית כזו, יכול ללובשה, אולם לא יברך עליה משום ספק ברכות להקל. ומכל מקום, בני ספרד אינם יוצאים ידי חובה בציצית זו אלא מדרבנן, אבל מן התורה מצוות ציצית היא דווקא בבגד העשוי מצמר או פשתים. ואף לבני אשכנז יש לירא שמים להחמיר וללבוש טלית קטן דווקא מצמר או פשתן.

נחלקו הראשונים האם מדאורייתא כל בגד חייב בציצית, או שמא רק בגד העשוי מצמר או פשתים. ולהלכה נחלקו בזה השולחן ערוך והרמ"א (סימן ט סע' א): דעת השולחן ערוך כרמב"ם והרי"ף שמן התורה אין חיוב אלא בבגד של צמר או פשתן, ודעת הרמ"א כרא"ש שבכל מין בד חייב בציצית.

האם לבגד העשוי מניילון יש שם בגד

והנה, אף לדעת הרמ"א שיש חיוב ציצית מן התורה בכל בגד, וכן לדעת השולחן ערוך שיש חיוב על כל פנים מדרבנן, הסתפק בשו"ת אור לציון (ח"א תשובה ג, ח"ב פ"ב תשובה ג) האם לבגד העשוי מניילון יש דין בגד לעניין קבלת טומאה (וממילא גם לעניין ציצית). שורש הספק הוא, האם ניילון שמקורו מן הנפט נחשב לדבר שגידולו מן הארץ, כיוון שמקור הנפט מן האדמה, או שכיוון שהנפט אינו יונק מן הארץ, הוא אינו מוגדר כדבר שגידולו מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, וממילא אינו חשוב בגד כלל ואינו חייב בציצית. ולהלכה נקט שמעיקר הדין אף לבגד העשוי מניילון יש דין בגד, אמנם היות ויש ספק בדבר – אין לברך עליו. וכך כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' ג), אולם טעמו שונה: לשיטתו הגדרת בגד לעניין חיוב ציצית אינה שווה לעניין דיני קבלת טומאה, וכדעת ההר צבי המובאת להלן, עיי"ש.

ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' ט) כתב להוכיח מלשון הפוסקים שכתבו "כל מיני בגדים חייבים בציצית", שאין בגד שאינו חייב בציצית, והדבר אינו תלוי בגדרי בגד לעניין קבלת טומאה. וא"ת הלא בגד מעור אינו חייב בציצית כמבואר בגמ' במנחות (מ:), וכן נפסק להלכה בשו"ע (סי' י סעי' ד), י"ל שהטעם בבגד מעור שאינו חייב בציצית הוא מפני שאין נקרא 'בגד' אלא דבר הנארג, ובבגד העשוי מעור לא שייכת אריגה, ומשום כך אינו נחשב בגד, וכן כתבו טעם זה הלבוש (שם) ושו"ע הרב (סי' י). משום כך הסיק שטלית העשויה מניילון במעשה אריגה חייבת בציצית. וכך כתב להלכה בספר הליכות שלמה (תפילה פ"ג אות טז), אולם הוסיף שדווקא אם הבגד ארוג שתי וערב הוא חייב בציצית, אבל בלאו הכי אינו חייב. וראה בשו"ת אור לציון (ח"א שם) מה שהשיג על דברי ההר צבי.

מדרבנן יש חיוב בבגד מניילון אף שאין לו שם בגד

אמנם יש שסברו שאע"פ שדבר שאינו מקבל טומאה אין לו דין בגד לחייבו בציצית מן התורה, מ"מ יש בו חיוב ציצית מדרבנן. כ"כ בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' א) והגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סי' א). טעמם הוא שאף שהחיוב מהתורה, לדעת השולחן ערוך, הוא רק בצמר ופשתים, הרחיבו חז"ל את החיוב לכל הבגדים כדי שלא תשכח תורת ציצית, היות ולא לכולם היה בגד של צמר או פשתים, וא"כ ה"ה גם בבגד של העשוי מניילון, שאע"פ שאין לו דין בגד לעניין טומאה, מ"מ אנשים משתמשים בו ולכן שייכת בו גזירת חז"ל. [ומכל מקום, כל הנידון הוא רק לדעת מרן השו"ע שחז"ל ציוו אף על שאר בגדים, אבל לדעת הרמ"א שמן התורה כל בגד חייב בציצית, בגד העשוי מניילון ודאי אינו חייב. משא"כ לדעת ההר צבי הנ"ל, שלדבריו אף לדעת הרמ"א בגד העשוי מניילון חייב בציצית].

ודע שאפילו למ"ד שבגד מניילון חייב בציצית, אם הבגד עשוי בצורה שקופה, או שהוא עשוי מעשה רשת באופן שהגוף נראה מהבגד, אינו חשוב בגד כלל ואינו חייב בציצית. וכ"כ בשו"ת להורת נתן (ח"ב או"ח סי' ד).

להלכה כתבו הילקוט יוסף (סימן ט הערה ט) וההלכה ברורה (סי' ט בירור הלכה אות ג) משם מרן הגרע"י זיע"א, שיש להטיל ציצית בבגד העשוי מניילון, אולם מספק אין לברך עליו, ולכך לכתחילה אין ללובשו, ובפרט לבני ספרד הצריכים לכתחילה ללבוש בגד העשוי מצמר או פשתים ובכך לקיים מצוות ציצית מן התורה.

חיתוך חוטי הציציות במספריים של ברזל (סימן י"א סעיף י"ב)

האם מותר לחתוך את חוטי הציצית במספריים או סכין של ברזל?

תשובה

המנהג שלא לחתוך את חוטי הציצית במספריים או סכין של ברזל, משום שמצוות הציצית מאריכה את ימיו של אדם, ואילו הברזל מקצרם, ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך (במשנה במסכת מידות (פ"ג מ"ד) שנינו: "הברזל פוסל בנגיעה וכו', שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך". על פי זה כתב כף החיים (פלאג'י; סימן י' סעיף י"ב) בשם קיצור השל"ה (נג ע"ב) שזהו טעם המנהג שלא מניפים ברזל על חוטי הציצית, שאף הציצית נועדה להאריך ימיו של אדם, כפי שאמרו בגמרא (שבת לב ע"ב) "בעוון ציצית בניו של אדם מתים כשהם קטנים".

וכן כתב השל"ה במסכת חולין (נר מצוה, כ'), וזו לשונו: "מצאתי (מטה משה סימן י"ג): ואל יחתוך ראשי החוטין בסכין, שנאמר: 'לא תניף עליהם ברזל', ויפסוק אותם בשיניים, שהם ל"ב, ויפסקו בחוטין שהם ל"ב, בשם רבי דוד ב"ר מנחם".

וכן כתבו המגן אברהם (סימן י"א ס"ק י"ח), האליה רבה (שם ס"ק כ"א), המטה משה (סימן י"ג) ושולחן ערוך הרב (שם סעיף כ"ד).

וכן הביא טעם זה בספר טעמי המנהגים (אות י"ט) בשם ספר מסורת הברית. וכן כתב רבנו יוסף חיים בספריו עוד יוסף חי (נח, ט"ז) ובן איש חי (שנה ראשונה, לך לך, ד').

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.