רץ אל הלהבות: כך הציל גיבור צעיר יותר מ-100 איש בבסיס זיקים

סג"מ ינאי קמינקא הי"ד מצור הדסה, מ"מ טירונים במחנה זיקים, התעורר בשמחת תורה תשפ"ד בשש וחצי בבוקר לקול הרעשת מרגמות מסיבית על הבסיס מכיוון עזה. יחד עם שאר סגל הבסיס, הוא רץ לעמדות השמירה ההיקפיות כדי להחליף את הטירונים ששמרו בהן ולשלוח אותם אל המיגוניות.

בשבע וחצי בבוקר פשטו על הבסיס עשרות מחבלים חמושים, לאחר שחדרו מהפרצות בגדר ובסירות מהים. כמה עשרות אזרחים, שבילו את הלילה בחוף זיקים הסמוך וראו בעיניהם את הפשיטה מהים, נמלטו אל תוך הבסיס והצטרפו לטירונים במיגוניות. באותה עת היה על סגל הבסיס להגן על למעלה מ-100 טירונים ואזרחים ששהו בו.

‏תחת אש, ותוך הריגת מחבלים בסדרת היתקלויות, חתר ינאי לעמדת הש"ג כדי לחסום ממנה פשיטה אל תוך הבסיס. ברשת הקשר שמע את קריאותיהם הנואשות של חבריו לעזרה. ינאי לא יכול היה לעמוד מנגד. הוא העביר את הפיקוד על הש"ג לאחד מחייליו, ורץ אל הקרב לעזור לחבריו.

ינאי הי"ד ‏נפל בגבורה ביחד עם עוד שבעה ממפקדי וחיילי הבסיס, תוך שהם בולמים פשיטה אדירה, הורגים עשרות מחבלים, ומונעים מהם משך שעות ארוכות, עד לבוא תגבורת, להיכנס לבסיס ולטבוח בטירונים ובאזרחים ששהו בו.

בין האזרחים שניצלו במיגונית הייתה קבוצה של כ-20 איש, ששהתה בלילה בחוף זיקים. גם אותם הוביל ינאי, במקצוענות ובאומץ, תחת אש אל מקום מבטחים, תוך שהוא נוסך בהם אמון ותקווה.

‏אחד הניצולים כתב לינאי מכתב פרידה: ‏"שתדע ינאי, שבתוך 20 האזרחים האלו יש זוג נשואים טריים. בזכותך הם יקימו בית בישראל ויגדלו את הילדים שלהם. ובזכותך 18 אנשים נוספים יעמדו יום אחד מתחת לחופה ויצהירו בקול נרגש שהם לא ישכחו את ירושלים. ‏ובתוך הלב הם ידעו, כולנו נדע, שאתה הירושלים שלנו".