הגוי שקונה את החמץ של המדינה: "קיבלתי הצעות מארצות ערב שמעוניינות להיכנס לשותפות"

ג'אבר חוסיין הוא דמות שקשה לפספס. במקצועו הוא מנהל אירועים במלון רמדה בירושלים, ותוכלו לפגוש אותו בכל אירוע מכובד שנערך שם כשהוא מפקד עליו ביד רמה. אבל בכל ערב פסח, כשעם ישראל עסוק בביעור הפירורים האחרונים, הוא הופך להיות אחד האנשים העשירים בעולם, כאשר על שמו רשומה סחורה בשווי 150 מיליארד דולר, כולל אוניות בלב ים ומחסני ענק של מזון.

"הגוי של החמץ"

חוסיין, נשוי ואב לארבעה, כבר התרגל לכך שאנשים פוגשים אותו ברחוב ומזהים אותו מיד כ"גוי שקונה את החמץ", שכן פניו הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהתמונה המתפרסמת מדי שנה, בה נראים הרבנים הראשיים במעמד מכירת החמץ. אבל מבחינתו, כך הוא מבהיר, התואר הזה אינו רק קוריוז, אלא אחריות הלכתית כבדת משקל שהוא נושא על כתפיו כבר 30 שנה.

הקשר שלו לנושא התחיל בשנת 1995, בפנייה מפתיעה של הרב ישראל מאיר לאו, שמונה באותם ימים לרב הראשי לישראל. "הוא היה מתארח הרבה ברמדה, שם אני עובד בניהול מסעדות, אירועים וכנסים", מספר חוסיין. "הכרתי אותו אישית, מקרוב, ובאחד הימים הוא ניגש אליי ואמר לי: 'שמע, ג'אבר, אני צריך לדבר איתך. אני צריך את העזרה שלך'.

"אני תמיד שמח לעזור, ושאלתי אותו במה מדובר. התשובה הפתיעה אותי מאוד, כיוון שהרב הסביר לי שיש בעיה עם נושא מכירת החמץ של המדינה. התברר שהאדם שעשה זאת עד אז, תושב יפו, התגלה כמי שאימו וסבתו היו יהודיות, מה שפסל את המכירה מבחינה הלכתית. הרב אמר לי: 'אני צריך שאתה תעשה את זה', ולקחתי את זה על עצמי בשמחה".

עם "הוגה הרעיון" הרב ישראל מאיר לאו שליט"א

זה לא היה נשמע לך מוזר? לקנות את כל הלחם והפסטה של מיליוני אנשים?

"דווקא זה לא היה נשמע לי משונה. בגלל העבודה שלי ברמדה, אני פוגש המון אנשים מהמגזר הדתי ומכיר היטב את פרטי ההלכה. אני רגיל לכך שיש דברים שלא תמיד נשמעים הגיוניים במבט ראשון, אבל יש להם סדר פנימי משלהם. זה לגמרי בסדר מבחינתי".

עסקה של 150 מיליארד דולר

מאז אותה שיחה הפך חוסיין לחלק בלתי נפרד מהטקס הרשמי של מכירת החמץ בכל שנה. הוא המשיך כך לאורך השנים, כשהוא חותם על חוזים עם שורה ארוכה של רבנים ראשיים ושרי אוצר, כולל סגירת מעגל מרגשת עם הרב דוד לאו, בנו של הרב ישראל מאיר לאו.

אל תטעו, לא מדובר בטקס סמלי בלבד. "זהו חוזה רשמי לכל דבר", מדגיש חוסיין. "אני חותם עליו מול שר האוצר והרבנים הראשיים, עם עדים וכל מה שנצרך. אני משלם בזמן החתימה מקדמה רצינית של 40-50 אלף שקל, ומאותו רגע – כל החמץ של מדינת ישראל שייך לי עד לסיום החג, אז יש לי אפשרות לשלם את יתרת התשלום ולקבל את החמץ בפועל".

על אלו סכומים מדובר בסוף העסקה?

"הערכת שווי החמץ היא בדרך כלל למעלה מ- 150 מיליארד דולר. החוזה קובע שאחרי החג יש להעריך בדיוק כמה הוא עולה, כך שהסכום המדויק מתגלה רק לאחר מכן. יש לי את מלוא הזכות להשלים את הסכום ולקנות הכל".

ובמשך שבוע שלם אתה מרגיש בעל הבית על כל החמץ שבארץ?

"בוודאי", הוא מחייך, "לא רק על החמץ שבארץ, אלא גם חמץ שנמצא על אוניות בדרכו לישראל שייך לי באותו שבוע. כחלק מהאחריות שלי, אני יוצא לפעמים לערוך ביקורות במפעלים ובמקומות שונים, כדי לבדוק איפה נמצא החמץ שלי... מי יודע, אולי השנה באמת אצליח לגייס את כל הכסף ולקנות הכל עד הסוף", הוא מוסיף בהומור.

עם ראש הממשלה והרב הראשי בזמן מכירת חמץ

הצעות לשותפות

העובדה שחוסיין מחזיק בנכסים בשווי דמיוני לא נעלמה מעיני העולם הערבי. בכל שנה, כשהתקשורת מדווחת על "הגוי שקונה את החמץ של המדינה", הוא מקבל שוב ושוב פניות מאנשים שונים, ששומעים על כך ומתקשרים אליו מכל מקום בעולם.

"היו לי כמה הצעות רציניות מאוד מארצות ערב – מהמפרץ ומדובאי", הוא נזכר. "היו שם אנשי עסקים שהציעו להיכנס איתי לשותפות בנושא הזה, לעזור לי לגייס את הכסף ולקנות את החמץ של ישראל".

ומה השבת להם?

"בינתיים לא נעניתי לכך", הוא צוחק. "לכולם אני גם מסביר שאני עושה את העסקה הזו בשמחה ובלב שלם, באמת כדי לעזור. אני לא מקבל שום דבר בתמורה, חוץ מהסיפוק שבעזרה והקשר המיוחד עם המדינה. טוב לי ככה".

עד הפעם הבאה שתראו אותו צועד במסדרונות הרבנות עם חליפה ועט, ג'אבר חוסיין ימשיך להיות האיש שבזכותו אנחנו יכולים לישון בשקט בפסח. האיש מאבו גוש, שאולי לא אוכל מצה, אבל מחזיק בכיס שלו את כל הלחם של המדינה.