ניר קפטן: "היא אמרה לו 'אבא, אל תעזוב אותי'. המילים הללו קרעו לי את הלב לרסיסים"

מאכל שמחזיר אותך לילדות.

"הקוסקוס של סבתא".

שלושה חפצים שהיית לוקח איתך לאי בודד.

"ספרי קודש, ואולי גם אוכל טוב. טלפון בוודאי שלא. ולמען האמת, התשובה האמיתית היא שלא הייתי רוצה להיות על אי בודד".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"שוקולד תות. בזמנים קשים הוא עלול להתחסל".

מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?

"כולל הערב שלי. אני מצפה לו כבר מתחילת היום, ולא כקלישאה. הוא ממלא אותי ונותן לי כוחות קדימה. הלימוד הוא מהשעה שש עד השעה שמונה, שזה הזמן הכי לחוץ בבית, והוא מגיע בזכות מסירות הנפש של אשתי. אנחנו יודעים שבסופו של דבר הלימוד הזה משפיע על הבית כולו".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"אני חושב שהרבה דברים לא יודעים עליי, והאמת שטוב שכך, כי אני פחות אוהב להתבלט ולספר על עצמי. אם בכל זאת, אז אנשים לא יודעים שלמרות שאני נראה חסין, אני רגיש מאוד".

מה הכי מפחיד אותך?

"טיסות. אני טס אבל מתמודד עם הפחד. בעבר לא חששתי מהן, זה פחד שקיים בעשר השנים האחרונות ושנכנס לי מאז שראיתי תחקירי תעופה".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"בתפילת יום כיפור. יש משפחה שהכרנו, ואם המשפחה נפטרה ממחלה קשה חודש קודם. בעלה הגיע לתפילה, ובאמצע תפילת מוסף הילדה שלו עשתה קצת רעש, והוא יצא איתה מבית הכנסת. בדרכם החוצה שמעתי אותה אומרת לו 'אבא, אל תעזוב אותי', והמילים הללו קרעו לי את הלב לרסיסים. חשבתי על הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, על יום כיפור, על המילים שלה ועל היתמות. שם נפתחו לי ארובות העיניים.

"בהקשר אחר, לאחרונה הבן הבכור שלי התארס. ביום האירוסין הוא כתב לי מה הוא הולך לומר באירוע, וזה הביא אותי להתרגשות עצומה ולדמעות. יש פרט נחמד עם תאריך האירוסין שלו: היום בו הוא התארס היה היום בו אשתי ואני חגגנו יום נישואין. אבל זה לא הכול, כי 20 שנה אחורה זה היה בדיוק היום שבו התבשרנו שאשתי בהיריון עם אותו בן. מין סגירת מעגל שכזאת".

משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך.

"לא לדחות דברים כשיש זמן לעשות אותם".

הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם.

"בדרך כלל רגעים כאלו קורים בנסיעה חזור מהעבודה. כמו ילד שחוזר מהגן ורוצה לספר לאמא ואבא איך היה היום, כך אני מרגיש את הצורך לשפוך ולספר למי שנותן לי את ההצלחות והכשלונות.

"בנסיעות כאלו אני מחליט לא לענות לטלפונים, אלא שעכשיו פשוט אדבר איתו. רוב הזמן אתה נמצא סביב אנשים ופה אתה לבד עם בורא עולם, וגם אם יסתכלו עליך מסביב ויחשבו שאתה מדבר עם האוויר - זה לא מעניין. אני נוסע, מדבר, ויש שם ממש שיח אמיתי וכן שפורק את מה שעל הלב".

חלום ילדות שהגשמת.

"לעמוד על במות גדולות, להופיע ולביים. ברוך ה', הקב"ה נתן לי להגשים אותם".

התכונה שאתה מעריך באנשים.

"ענווה וכנות. יש אנשים שמספרים סיפורים ובונים בניינים, ולפעמים זה גם על חשבון אחרים. אני מעריך אנשים שהם כנים, וכשאדם כזה יגיד לי ביקורת למשל, אני יודע מאיפה היא נובעת, ושהיא מגיעה לא מתוך רצון לבזות, אלא ממקום אמיתי".

עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?

"סבא שלי. הוא היה מוזיקאי גם בגיל 72, למרות שהיה עיוור במשך 19 שנים. זכיתי לעבוד איתו והוא הקנה לי המון ערכים. צורת הפטירה שלו גרמה לי להתחזק בעבודת ה' ולהגיע למקום בו אני נמצא. הייתי רוצה לשמוע ממנו, ולשאול אם הוא מרוצה מהדרך שעשיתי מרגע שנפטר ועד היום, כי חלק גדול ממנה נזקף לזכותו".

איך היית רוצה שיזכרו אותך אחרי 120?

"כאדם פשוט שהשתדל לעשות טוב לאנשים ולעשות את רצון ה'".

היצירה שלך שאתה הכי גאה בה.

"אני חושב ש'בעקבות הפרשה' (סרטוני AI בהפקת הידברות - מ.ל). זה היה 'פרויקט הדגל' הראשון שהחל לספר את הפרשה באופן הזה. הרבה מאוד ילדים ומבוגרים, אפילו רחוקים, מכירים בזכותו את הפרשה ונהנים ללמוד אותה".