"האמא אמרה 'הוא דיסלקטי ולא יוכל לעלות לתורה' – אבל הוא הפתיע בענק"

כל הורה יודע שכאשר בנו מתקרב לגיל 13, לצד ההתרגשות הגדולה, מצפה לו מבצע מאתגר שלא תמיד פשוט לצליחה: העלייה לתורה. אותו רגע גדול, שבו הילד עומד לבדו מול הקהל וספר התורה, מגלם בתוכו משימה שעבור רבים מהנערים מורכבת מאין כמוה.

"ישנם נערים שאינם מגיעים לבית הכנסת מדי שבת, וממילא הסיטואציה זרה להם", מסביר זמיר בן מנשה, שמאחוריו ותק של הכנת אלפי ילדים לבר מצווה. "אך גם כאלו, שבאים מבתים בהם פוקדים את בית הכנסת בקביעות, חשים לעיתים דווקא בשל כך לחץ וחשש. הם מכירים מקרוב את אלו שעולים לתורה, ויודעים שלא לכל אחד יש את מלוא הביטחון. השילוב של מילים קשות לקריאה, יחד עם הטעמים, נשמע לעיתים קרובות מאיים וקשה".

כאן בדיוק בן מנשה נחלץ לעזרה. בשגרת יומו הרגילה הוא בכלל מורה למתמטיקה ולמחשבים, אך כבר עשרות שנים שלקח על עצמו, כמשימת חיים, להכין ילדי בר מצווה לקריאה בתורה. הוא לא רק מלמד אותם לקרוא, אלא מעניק להם את המפתח לצלוח את ההר ולעמוד במשימה בכבוד.

הירושה של אמא

בן מנשה מפתיע, כשהוא מציין שהשורשים של המיזם נטועים דווקא בבית אימו. "אמא, יפה בן מנשה, עלתה לארץ מכורדיסטן במבצע עזרא ונחמיה", הוא מספר. "אמנם בשל מצבם הכלכלי של הוריה היא לא נשלחה לבית ספר כילדה, אך למרות זאת התחברה מאוד לנושא הדקדוק והלשון. אביה היה רב ומלמד בחיידר, והיא אימצה את שיטת הלימוד שלו, כשהחלה להכין נערים מתקשים לקראת בר מצווה, בהתנדבות מלאה". גם את בן מנשה ואת שלושת אחיו הכינה אימם לקראת יומם הגדול, ושם למעשה נזרע הזרע הראשון של אהבת הטעמים.

כשנכנסו המחשבים הראשונים לישראל לפני כ-30 שנה, זיהה בן מנשה, כאיש טכנולוגיה, את הפוטנציאל האדיר הטמון בהם. הוא הבין, שאפשר לרתום את המחשב כדי לפשט את הלימוד הסיזיפי.

"עד אז הייתי מלמד באמצעות שיטה שבה הייתי ממרקר את מילות הפרשה בצבעים שונים", הוא אומר. "כשהחלטתי להעביר את זה למחשב, השתמשתי באותו קונספט. את האתר שהקמתי, בו אני מציע את לימוד השיטה, בניתי ביזע ובעמל במשך עשרים שנה, כשהמטרה היחידה היא לעזור לילדים שבדרכים אחרות היו מתקשים מאוד בקליטת הטעמים".

מהו הסוד של השיטה?

"הרעיון פשוט אך יעיל מאוד", מסביר בן מנשה, "לקחתי את טעמי המקרא והפכתי אותם לצבעים. לכל צבע יש מנגינה משלו, מה שמאפשר לילד לראות את החוקיות מול העיניים, לשמוע כל טעם בנפרד ולהבין איך שהם מתחברים ל'צוותים'.

"פעם היו לומדים דרך קלטות ודיסקים ובהמשך דרך נגנים", הוא מוסיף. "הילד היה צריך להריץ אחורה ולעצור, ושוב להריץ קדימה. התהליך היה מתיש, וגרם לרבים מהילדים לא לרצות לשנן כלל. ברגע שזה הפך להיות דרך המחשב, הכל נוח ומהיר יותר, רק לוחצים על הצבע ושומעים. כמעט ואין מורכבות, הכל מדורג ומזמין".

כמורה למתמטיקה, מוצא בן מנשה דמיון רב בין התחומים: "המתמטיקה היא שפה, וגם הטעמים הם שפה. תלמידים מתקשים במתמטיקה בדרך כלל כי חסר להם נדבך בהבנת החומר, ולכן הם לא מצליחים להמשיך להתקדם. זוהי הסיבה שבלימוד הטעמים אני עובר איתם שלב-שלב. אין שום אפשרות לעבור לשלב הבא, לפני שיודעים היטב את השלב הקודם".

כל ילד יכול ללמוד ולהצליח?

"מניסיון עם אלפי ילדים – אין דבר כזה ילד שלא מסוגל", הוא עונה בנחרצות. "כמובן בהתחשב בכך שהתפקיד של הטעמים אינו להפוך אותנו לזמרים, אלא לשמש כתחביר שיפסק את הפסוק. אני נוהג לומר לילדים: 'גם אם תזייפו קצת, זה באמת לא משנה, העיקר הוא דיוק במילים'. וכאשר אני מזהה מקור של זיוף, אני מנסה לעבוד עליו יחד עם הילד, עד שזה משתפר".

צריך בשביל זה הרבה סבלנות...

"שכחת שאני מורה למתמטיקה?".

לאט ובטוח

הגישה של בן מנשה, כך מתברר, מוכיחה את עצמה גם במקרים מסובכים. כך, למשל, הוא נזכר בילד מתוק עם דיסלקציה קשה, שאימו הכינה אותו מראש לכך שהוא יוכל רק לברך ולא לקרוא. "במשך ארבעה שיעורים למדנו רק את הברכה הראשונה", הוא נזכר. "עברנו צעד-צעד, בלי לחץ, ולבסוף הוא עלה לתורה מלא בביטחון עצמי. אמא שלו אמרה לי אחר כך בהתרגשות שזו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא הרגיש ממש כמו כל ילד אחר, בלי קושי ובלי לקות".

קירות חדרו של בן מנשה מלאים במכתבים, אבל אחד מהם מרגש אותו במיוחד – מכתבו של גבריאל. "הוא היה ילד יתום שגדל בכפר הילדים ולמד אצלי לפני 25 שנים, לקראת הבר מצווה. לאחרונה, כאדם בוגר וראש משפחה, הוא כתב לי כך: 'לא אשכח את הארת הפנים שלך, את הלימוד, ואפילו את העוגיות שהיית מביא לי...'. הוא סיפר שכעת בניו התאומים, בני ה-12, מתחילים ללמוד דרך האתר. זה חימם לי את הלב".

בן מנשה פוגש לא פעם אנשים בבית הכנסת שקוראים היטב בתורה, ולאחר מכן מגלים לו שלמדו אצלו באתר, בלי שידע. הוא גם מכין ילדים בבתי חולים, שאינם יכולים לבוא אליו בשל מחלתם, וכן עולים חדשים שמשפרים על ידי כך את העברית שלהם. הזדמן לו ללמד אפילו חיילים שלא חגגו בר מצווה בגיל 13, והחליטו לסגור מעגל בצבא ולעלות לתורה. "לאחרונה אפילו פנה אליי יהודי בן 69 שחזר בתשובה. הוא סיפר לי שלראשונה הבין איך קוראים בטעמים, וכעת הוא לומד איתם להנאתו.

"יש משהו כל כך מאתגר בלימוד בטעמים, ויחד עם זאת גם מרגש", הוא אומר. "כאשר ילד או אפילו אדם מבוגר עומד במשימה, מקבל פידבק מהקהל, אולי אפילו זורקים עליו גם סוכריות – זה מעצים אותו לכל החיים. הסיפוק הזה חשוב הרבה יותר מהשאלה אם הוא זייף קצת או לא".

אתה שומע את התלמידים שלך בזמן אמת, כשהם עולים לתורה?

"אם אני בסמיכות לבית הכנסת, אני תמיד מגיע – וזה תמיד מרגש מאוד. אחרי חודשים, ולפעמים יותר משנה, של הקשבה וליווי, הקשר בינינו הופך לאישי ממש. לפעמים אני עומד ליד הילד כשהוא עולה לתורה, לפעמים דווקא מתערבב בקהל כשאני מבין שהילד יעדיף שכך יהיה, אבל תמיד הלב שלי איתו, והאמת היא שקשה מאוד להיפרד לאחר מכן".