"המפקד שתמיד בראש חייליו": סמ"ר עפרי יפה ז"ל מובא למנוחות

סמ"ר עפרי יפה, לוחם גבעתי שנהרג אתמול במרחב ח׳אן יונס שברצועת עזה מאש כוחותינו, מובא היום (חמישי) למנוחות. יפה, בנם של הדס ויפתח ואחיהם של נוי, צוף ואיתמר, היה השני מבין ארבעה אחים. הוא למד בתיכון מגידו ושירת בסיירת צנחנים במשך שנתיים וחודשיים.

בני משפחתו תיארו צעיר מלא חיים, שאהב לגלוש, לטייל בשטח ולבלות עם חבריו ומשפחתו. אביו, יפתח יפה, אמר מוקדם יותר בכאן רשת ב': "הצלף היורה יגיע להלוויה, ניתן לו חיבוק מאוד גדול". האם הדס הוסיפה בגל"צ: "מספיק שחייו של עופרי נגדעו - לא רוצים שנשמתו של הצלף המסכן תיפגע. זה נשמע הגיוני? אין ערך לחיים? זה כל כך שרירותי. למה צריך את הכניסה הזו לעזה? באמת. אני לא כועסת על הצבא".

מפקד סיירת צנחנים, סא"ל נ', נפרד ממנו: "עפרי, איך מדברים עליך בלשון עבר. הכי חכם, הכי מוצלח, המפקד שתמיד בראש חייליו. קיבלנו שתי משימות בתמרון בעזה - להשמיד את תשתיות האויב ולהחזיר את כולם בשלום. במשימה השנייה נכשלנו, ואני נכשלתי כמפקד. אני מצטער שלא היינו מספיק טובים להחזיר אותך". 

לדבריו, יפה בלט כבר בקורס מ"כים במנהיגותו הטבעית ובחר שלא לצאת לקורס קצינים כדי להישאר עם חבריו לצוות: "אתה לא בורח מאחריות - אתה בוחר אחרת. הצוות ביצע את המשימה בהצטיינות. אני גאה שזכיתי לפקד עליך. אתה גיבור ישראל".

דודתו, צביה גוטמן, סיפרה כי היה "ילד מחונן, מוביל ואהוב בכל מקום". היא הזכירה כי בדצמבר 2023 התגייס לסיירת צנחנים ובחר להישאר עם חבריו, כשחמישה חודשים בלבד נותרו לשירותו. לאחר 7 באוקטובר אף פרסם פוסט שבו הציע להתנדב בעבודות חקלאיות בעוטף עזה: "כל עתידו היה לפניו. היית אמור להיות מהחומר שבונה את המדינה מחדש".

משפחתו החליטה לתרום את איבריו ולהציל חיים. "זה גם עפרי", אמרה הדודה, "אנחנו נתחזק ונשמור על שמחת החיים שאפיינה אותו".

אביו ספד בדמעות: "עפריקי שלנו, ילד מלא אור. אפרוח צהוב עם שיער בלונדיני, שלכל מקום הגיע - הפיץ אור לכל עבר. ילד עם לב ענק, שתמיד נתן מעצמו לכולם. הראשון להתנדב, בלי לבקש דבר. מלא שמחת חיים וכריזמה, קסם וחדוות חיים. חיית את החיים בעוצמות הכי גדולות - תמיד בטיולים, תמיד עם רוני והחבר’ה, על הג’יפ או על הגלשן. החברים של עפרי ורוני מזמן הפכו לחלק מהמשפחה. הם היו איתו בכל מקום ובכל שעה". 

הוא הדגיש כי המשפחה תמשיך בדרכו: "נשבענו להישאר יחד ולטרוף את החיים גם אחרי לכתו, לאורו של עפרי". האב פנה גם לחבריו מהסיירת ואמר: "אין בנו כל כעס או אשמה. הייתם ונשארתם כולכם הילדים שלנו. אתם טובי בנינו - לא יכולנו לבקש טובים מכם לעפרי". 

לבסוף אמר: "אני רוצה לחבק את הצלף וצוות הצלפים שנקלעו לסיטואציה לא הגיונית במקום לא הגיוני. הכעס והאשמה שלנו מופנים אך ורק להנהגת המדינה, ששולחת את חיילינו למשימות ללא תוחלת - לאחר שכל חטופינו שבו לביתם".