הנביא שחזה שלום עולמי: 10 עובדות מרתקות על ישעיהו

ישעיהו בן אמוץ ניבא בימי בית המקדש הראשון, והיה מגדולי הנביאים שקמו לעם ישראל. השפעתו על העם היהודי חרגה הרבה מעבר לזמנו, ודבריו - נבואותיו, תוכחותיו וניחומיו - שגורים בפיות בני עמו עד היום. לפניכם 10 עובדות מעניינות על הנביא שכונה "נביא הנחמה" ו"מנחם ציון", על שם ריבוי נבואות הנחמה הנמצאות בספרו.

1. ישעיהו החל לנבא ביהודה ובירושלים "בשנת מות המלך עוזיהו". פעולתו הנבואית המשיכה בימי המלכים יותם, אחז וחזקיהו – עשרות שנים במאה השמינית לפני הספירה.

2. ישעיהו הנביא היה נשוי ואב לילדים. שם אשתו לא נזכר בכתובים, אולם על פי מפרשי התנ"ך שני כינויים ניתנו לה: "עלמה" ו"נביאה".

3. מהמסופר בספר ישעיהו אנו לומדים על שלושה בנים שילדה לו אשתו: "שאר ישוב", "עמנואל", ו"מהר שלל חש בז". השם "שאר ישוב" בא לסמל כי שארית ישראל תשוב אל ה', השם "עמנואל" בא לחזק את האמונה והביטחון שה' עם ישראל, והשם "מהר שלל חש בז" בא לאות כי מלך אשור "ישא את חיל דמשק ואת שלל שומרון".

4. חז"ל מציינים את מקום קבורתו של ישעיהו הנביא בירושלים, אך אין ציון מדויק לקברו. אגדה מאוחרת מראה את העץ בו הסתתר ישעיהו מפני המלך מנשה, ובו מצא את מותו, בירכתי עיר דוד, סמוך לברכת השילוח.

5. מספר אפשרויות שונות למשמעות השם ישעיהו: ה' הוא ישעי, ה' הושיע, וה' יושיע.

6. בספר ישעיהו 66 פרקים. זה הספר האחרון בסדרת ספרי הנביאים האחרונים, והוא מופיע לפני הספרים ירמיהו ויחזקאל. הוא מתייחד במספר גבוה של נבואות נחמה, ורבות מההפטרות לקוחות מנבואותיו של ישעיהו.

7.  אומרים חז"ל: "אין לך גדול בנביאים ממשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים. ישעיה אמר: 'ה' חננו, לך קיווינו', ומשה אמר: 'ואתחנן אל ה'".

8. על מותו הטרגי של ישעיהו מובא: "תני שמעון בן עזאי אומר: 'מצאתי מגילת יוחסין בירושלים... וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיהו. אמר רבא: מנשה דן את ישעיהו והרגו. אמר לו מנשה לישעיהו: 'משה רבך אמר: 'כי לא יראני האדם וחי' – ואילו אתה אמרת: 'ואראה את ה' יושב על כסא רם ונישא'.

"אמר ישעיהו בליבו: 'יודע אני שמנשה לא יקבל את ההסברים שאתן לו, ואם אומר לו אותם, אגרום לכך שיהרגני במזיד'. על כן כדי להימלט אמר ישעיהו שם קדוש ונבלע בתוך עץ ארז. הביאו אנשי מנשה את עץ הארז ובו ישעיהו לפני מנשה וניסרוהו. כשהגיע המסור אל פיו של ישעיהו מת, משום שאמר על עמו: 'ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב'".

9. מעיון בנבואותיו, ניתן ללמוד פרטים על מצבו של העם בתקופה זו:

• בראשית ימי נבואתו של ישעיהו הייתה פריחה ושגשוג מבחינה מדינית ומבחינה כלכלית, אלא שפריחה ושגשוג אלו גרמו לריקבון פנימי, להשחתה ולהידרדרות מוסרית ודתית, קלות דעת ואהבת תענוגים: "ותימלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו, ותימלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו. ותימלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו, לאשר עשו אצבעותיו".
• עבודת ה' התאפיינה בריקנות ובחיצוניות: "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה', שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו לראות פני, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. לא תוסיפו מביא מנחת שווא, קטורת תועבה היא לי".
• ה' מבטיח למחות, למחוק ולהסיר את החטאים ולגאול את ישראל: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך".
• בחזון אחרית הימים יהיה שלום בעולם, וה' שופט ומולך על כולם מן המרכז הרוחני – הר בית ה' בירושלים: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים, וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה".

• "בנים גידלתי ורוממתי" (פרק א׳, פסוק ב׳) - ביטוי לאכזבה של אבות מבניהם או של מחנכים מתלמידיהם.
• "שמיר ושית" (פרק ה׳ פסוק ו׳) - במקור - מיני קוצים, ובהשאלה - חורבן ועזובה.
• "וינועו אמות הסיפים" (פרק ו׳ פסוק ד׳) - ביטוי לאירוע דרמטי שהתרחש. אמות הסיפים הם העמודים המרכזיים עליהם מונח המשקוף.
• "יום פקודה" (פרק י', פסוק ג') - הזמן שצריך לתת את הדין.
• "פוצה פה ומצפצף" (פרק י', פסוק י"ד) - הביטוי משמש כמחאה על שתיקה של הסביבה מול עוול שנעשה.
• "אכול ושתה כי מחר נמות" (פרק כ"ב, פסוק י"ג) - פתגם על נהנתנות וחוסר דאגה מיום המחר.
• מן הפח אל הפחת - ביטוי עברי להידרדרות ממצב רע ליותר רע, שמקורו מהפסוק "והעולה מתוך הפחת ילכד בפח" (פרק כ"ד, פסוק י"ח).
• "משיבי מלחמה שערה" (פרק כ"ח, פסוק ו') - ביטוי לכוח רב שישיבו המותקפים במלחמה.
• "מצוות אנשים מלומדה" (פרק כ"ט, פסוק י"ג) – מעשה הנעשה ללא כוונה והרגשה, אלא כאוטומציה וכדבר שבשגרה.
• "הפלא ופלא" (פרק כ"ט, פסוק י"ד).
• נפטר בדמי ימיו - ביטוי לאדם שנפטר צעיר, שמקורו מהפסוק "בדמי ימי אלכה" (פרק ל"ח, פסוק י').
• "אני ואפסי עוד" (פרק מ"ז, פסוק ח') - ביטוי לאדם עם אגואיזם קצוני.
• במצח נחושה - ביטוי למי שהוא מעז ביותר, שמקורו מהפסוק "ומצחך נחושה" (פרק מ"ח, פסוק ז').
• "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" (פרק מ"ט, פסוק י"ז) - פתגם על גַיִס חמישי - אנשים מבפנים המביאים לאסונות.
• "אני לפניך אלך והדורים איישר" (פרק מה, פסוק ב), מקור הביטוי 'ליישר את ההדורים'.