גיל שנתיים הנורא: 5 עצות להורים מיואשים לפעוטות

גיל שנתיים קיבל את הכינוי "הנורא", ולמרות שהכינוי עושה עוול לגיל החמוד הזה, כל הורה שחווה התקף זעם של פעוט באמצע הסופרמרקט - יודע שהשם הזה לא הומצא סתם. 

זהו הגיל שבו התינוק המתוק שלנו מגלה את ה"אני" שלו. הוא מגלה שיש לו רצון משלו, שהמילה "לא" היא כלי רב עוצמה. הוא מגלה עוד דבר, שגורם לו תסכול עמוק. הוא מגלה שהעולם מסביב לא תמיד מתכופף לרצון שלו, והתגובות שלו לזה היא לא כדי לעשות לכם דווקא אלא כדי להבהיר לכולם: אני רוצה אחרת ממה שאתם רוצים. 

איך עוברים את התקופה הסוערת הזו בשלום לפי מחנכים ומומחים לחינוך? 5 עצות מעשיות שישנו את הדינמיקה בבית כבר עכשיו:

1. תנו לילד אשליה שהוא בוחר

אחת הסיבות המרכזיות למאבקי כוח בגיל שנתיים היא התחושה של הפעוט שאין לו שליטה על חייו. הכל מוכתב לו: מתי אוכלים, מה לובשים ומתי הולכים לישון. העצה: העניקו לו אשליה של שליטה. במקום לשאול "מה אתה רוצה ללבוש?" (שאלה שעלולה להוביל לכאוס), שאלו: "אתה רוצה את החולצה הירוקה או הכחולה?". כשאתם נותנים שתי אפשרויות ששתיהן מקובלות עליכם, הילד מרגיש שהוא מחליט, וההתנגדות יורדת פלאים.

2. תנו שם לרגש

פעוטות חווים רגשות עזים אבל חסרים את המילים לתאר אותם. התסכול המצטבר הופך מהר מאוד להתפרצות פיזית. העצה: היו ה"מתרגמים" שלהם. כשילד צורח כי נשבר לו הביסקוויט, במקום להגיד "לא קרה כלום", אמרו לו: "אני רואה שאתה מאוד עצוב ומאוכזב שהביסקוויט נשבר". ברגע שילד מרגיש שמבינים אותו, עוצמת הרגש לרוב נחלשת. המטרה היא לתת תוקף לרגש, גם אם ההתנהגות (הצרחות) אינה מקובלת.

3. הציבו גבולות 

גבולות הם לא עונש, הם סימני דרך. ילד ללא גבולות מרגיש אבוד בעולם גדול מדי. העצה: הציבו מעט גבולות, אבל עמדו בהם בעקביות. הגבול צריך להיות מוצק כפלדה (לא מרביצים, חוגרים חגורה בנסיעה), אבל התיווך שלו צריך להיות רך. אל תכעסו עליו, זכרו שהוא באמת לא מבין למה הוא צריך לחגור חגורה בנסיעה. הוא באמת לא יודע ולא מבין את זה. 

4. קשה להם לעצור כשהם נהנים

מעברים הם נקודת התורפה של גיל שנתיים. קשה להם להפסיק פעילות מהנה כדי לעבור לדבר הבא. העצה: השתמשו בהתראות. במקום להגיד "עכשיו נכנסים להתקלח" ולנתק אותו מהמשחק, אמרו: "עוד שלוש פעמים אתה מחליק במגלשה ואז הולכים הביתה". צרו גשר בין הפעילויות להפסקה שלהן. שימוש בשעון חול או בטיימר יכול להפוך את המעבר ממאבק למשימה משותפת.

5. דאגו לעצמכם (כן, זה חלק מהחינוך)

הורה מותש, רעב ועצבני לא יכול להכיל התקף זעם של פעוט. העצה: זכרו ש"וויסות רגשי" של ילד נשען על הוויסות של ההורה. אם אתם מרגישים שאתם עומדים להתפוצץ, קחו נשימה, שתו כוס מים, ואפילו התרחקו לכמה שניות כדי להירגע (כמובן, תוך כדי שאתם בטוחים שאבא או אח שמים עין על הילד). כשאתם שומרים על קור רוח, אתם מלמדים את הילד שלכם את השיעור החשוב ביותר: אפשר להרגיש רגשות חזקים בלי לאבד שליטה.