איך עומדים לפני ה’? ביאור פרק כ"ו בתהילים

תקציר הפרק

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד, והוא נפתח בכותרת הקצרה "לְדָוִד".

הליכת המשורר בדרך הישר והצטדקותו: המשורר פונה לה' בבקשה להישפט "שׇׁפְטֵנִי ה'", ומצטדק בכך שהוא הולך בדרך ה': "כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד". לא רק שהמשורר עשה טוב, אלא סר מרע: "לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא. שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב".

היטהרות כדי לעבוד את ה': בפסקה המרכזית שבמזמור המשורר מעיד על עצמו "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'", כלומר שהוא יטהר כדי לעבוד את ה' ולשבחו: "לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כׇּל נִפְלְאוֹתֶיךָ". המשורר מצהיר עד כמה הוא מחובר לעבודת ה' במקדש: "ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ".

בקשת המשורר בעקבות הצטדקותו: בפסקה זו המשורר ממשיך להצהיר על תומתו, ומבקש: "אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי". הוא מבקש שה' לא יפגע בו כמו שפוגע ברשעים, מכיוון שאינו חובר אליהם. כך גם בעקבות הליכתו בדרך הישר מבקש המשורר שה' ישמע לתפילתו: "וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחׇנֵּנִי. רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'".

הפרק המלא

(א) לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד.

(ב) בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי צרופה [צָרְפָה] כִלְיוֹתַי וְלִבִּי.

(ג) כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ.

(ד) לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא.

(ה) שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב.

(ו) אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'.

(ז) לַשְׁמִעַ בְּקוֹל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.

(ח) ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ.

(ט) אַל תֶּאֱסֹף עִם חַטָּאִים נַפְשִׁי וְעִם אַנְשֵׁי דָמִים חַיָּי.

(י) אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד.

(יא) וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי.

(יב) רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'.

מדרשים מעניינים על הפרק

1. "לדוד שפטני ה' כי אני בתומי הלכתי - "כתוב אחד אומר 'אל תבוא במשפט את עבדך', וכתוב אחד אומר 'שפטני ה'. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני, ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבוא במשפט את עבדך".

2. "ארחץ בנקיון כפי - "אמר רבי זירא בר אבא אמר רבי יוחנן הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא קריאת שמע ומתפלל - מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר 'ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'". 

חז״ל מסבירים שאדם המטהר את עצמו, נוטל ידיים, מניח תפילין, קורא קריאת שמע ומתפלל – נחשב בעיני ה' כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן.

3. "לשמיע בקול תודה - אלו הקרבנות, ולספר כל נפלאותיך - אמר רבי אבין זה הלל, שיש בו לשעבר, ויש בו לדורות, ויש בו לימות המשיח, ויש בו לימות גוג ומגוג, ויש בו לעתיד לבוא. 'בצאת ישראל ממצרים' - לשעבר. 'לא לנו ה' לא לנו' - לדורות הללו. 'אהבתי כי ישמע ה'' - לימות המשיח. 'כל גוים סבבוני' - לימות גוג ומגוג. 'אלי אתה ואודך' - לעתיד לבוא". 

חז"ל מבארים כי הפסוק 'לשמיע בקול תודה' מתפרש כעבודת הקרבנות, ואילו 'ולספר כל נפלאותיך' מתפרש כקריאת ההלל. רבי אבין מלמד שההלל כולל בתוכו שבח לה’ על כל שלבי ההיסטוריה: על יציאת מצרים שבעבר, על הנהגת ה’ את עם ישראל בכל הדורות, על ימות המשיח, על המאבק העתידי בגוג ומגוג, ועד להודיה השלמה לעתיד לבוא. בכך מבטא המזמור הודאה כוללת על כל הנהגת ה’ בעבר, בהווה ובעתיד.