שוב הילדים חולים ואת פוחדת מהבוסית? אפשר גם אחרת

שוב הילדים חולים ואת פוחדת מהבוסית? הייתי שם גם כן... ויצאתי מזה.

את שואלת איך, יקרה? כי היום כבר אין לי בוסית.

יש לי שליחות, תשוקה ועשייה מדהימה שרק גורמת לי לרצות לצאת מהפוך גם כשקררר כל כך, והעננים מתחרים ביניהם מי ירטיב אותנו יותר.

מוזר, הא? כן, זה נשמע כך למי שלא שם.

את יודעת, פעם, כשהילדים היו חולים, הייתי נכנסת לחרדה. מה אני אגיד בעבודה? איך יסתכלו עלי? מה אם יכעסו ויגידו "שוב הם חולים"? זה הרי ממש תלוי בי, כבר רציתי לענות להם בסרקזם. אתם לא חושבים שגם אני הייתי שמחה לחורף רגוע, בלי אקמולי ולרוץ לרופא כל יומיים? זה תמיד הרגיש כאילו עומדים להגיד לי "תדאגי שמחר לא ירד גשם", ואני אענה "כן, ברור, אני הרי שולטת במזג האוויר".

כל הזמן הייתי צריכה להתנצל על זה שאני "גם" אימא, וזה כאב לי. אלה הילדים שלי ואני אוהבת אותם, וכרגע הם צריכים אותי. מחלות של ילדים חלק טבעי מהחיים, אבל במקומות עבודה מסוימים זה פחות מתאים.

אני זוכרת איך כל טלפון מהגן היה גורם לי לעצור את הנשימה. הייתי שומעת "הוא לא מרגיש טוב, בואי לקחת אותו" – והלב שלי היה נופל, לא רק בגלל הדאגה אליו, אלא מהפחד השני, הקבוע. מה אגיד עכשיו בעבודה? איך היא תגיב? האם היא תחשוב שאני לא רצינית, שאני לא מחויבת מספיק? וכי זה תלוי בי?

ניסיתי להיות סופר-אמא וסופר-עובדת בו זמנית, לא לפספס אף משימה, לא לאחר, לא להכביד על אף אחד, אבל בתוכי הרגשתי שכל פעם שהילדים שלי חולים – אני החולה האמיתית. חולה מהלחץ, מרגשות האשמה ומהמרדף אחרי הספקים ואישורים.

את ודאי מכירה את זה טוב מאוד, וזה קשה כל כך, אני יודעת, אהובה!

היום זה השתנה, לטובה, ב"ה. 

לא כי נהיה לי פחות עומס, להפך, יש לי היום לקוחות, סדנאות, הרצאות והמון אחריות, הרבה יותר מאז, אבל דווקא למרות זאת. כי היום יש לי שליטה. כי כעצמאית אני מנהלת את היום שלי, וכשילד חולה – אני פשוט משנה את הסדר, עד כמה שזה אפשרי, כמובן. למשל פגישה עם לקוחות שאני יכולה לדחות למועד אחר, או להזיז לשעות אחרות שבהן כן אפשרי לי לעבוד. יש לי גם האפשרות לעבוד פחות באינטנסיביות על חומרים שונים, וגם תכל'ס – זה אפשרי לעבוד קצת גם עם ילד חולה בבית, כי העיקר שאת לא משאירה אותו לבד. זה לא קל, זה מאתגר, אבל מאפשר לתמרן, וככה אני לא צריכה יותר לחפש אצל מי להשאיר אותו כל יום, כי אני חייבת לצאת כל בוקר מהבית. מובן שלא תמיד הכול גמיש, ויש מחויבויות שנקבעו מזמן, כשסגרתי על סדנא או הרצאה חודשים מראש. אבל גם כשהימים מתבלגנים, עדיין זה שונה, זה בשליטתי, וזה הגיוני הרבה יותר.

היום, כשאחד הילדים חולה, אני לא צריכה יותר להסתיר או להתנצל, וזה בעיני אחד הדברים הכי יפים בעצמאות. יש לי החופש הנפשי, הידיעה שאני שולטת בזמן שלי, שאני זאת שמחליטה ויכולה לבחור, שאני יוצרת חיים שמתאימים לי – לא חיים שמכתיבים לי.

כי ההבדל הפשוט הוא שאני מחליטה איך להתמודד עם זה, והפעם אין בוסית שמרימה גבה, אין טלפונים נוזפים ואין תחושת האשמה שהייתה פעם.

אני בונה את העסק שלי סביב החיים, ולא את החיים סביב העסק. וזה אומר שאם הילד חולה, אני יכולה לבחור להיות איתו כשאני יכולה. את מבינה את זה, יקרה? יש בי שקט פנימי, ידיעה שאני מחליטה, ולא אף אחד אחר. זו בעיני אחת המתנות הכי גדולות של עצמאות.

היום אני כבר לא צריכה לבקש רשות להיות אימא. אני יכולה להחזיק גם את העסק וגם את המשפחה, בלי להתנצל על זה.

אם את מרגישה שאת חיה כל הזמן באישור של אחרים, שאת נקרעת בין העבודה לבית - תדעי שזה לא חייב להיות ככה. יש דרך אחרת, דרך שבה את קמה בבוקר בשלווה, ועובדת בשביל מישהי אחת בלבד– בשביל עצמך!

כי עצמאות מאפשרת גמישות, מאפשר תמרון, וכן גם להיות איתם כשהם צריכים אותך כל כך. כמה טוב שיש דרך להגיע לזה.

לסיום, עצרי רגע, ותשאלי את עצמך 4 שאלות שיעזרו לך להיות שם בשבילם בפעם הבאה:

1. דמייני שהכל אפשרי, יש לך זמן פנוי ואת לא צריכה את הכסף, במה היית עוסקת? בזה את באמת רוצה לעסוק.

2. מה היית עושה אם הייתי יודעת שאין לך סיכוי להיכשל? מותר לדמיין, לפעמים זה מה שמדליק את האור.

3. איפה הפחד הכי עוצר אותך? לדבר על עצמך? כסף? שיווק העצמי? חוסר ביטחון או אומץ?

4. תעצרי רגע ותחשבי, מה יקרה בעוד שנה אם תמשיכי לדחות את הצעד הזה? אני מגלה לך שהכאב מהעתיד הוא המנוע הכי חזק לעשייה בהווה.

יהודית וינטרוב היא מלווה רגשית-עסקית לנשים, מומחית בליווי יזמיות בעלות עסק או עם חלום לעסק. לתגובות: y.r.w.clinic@gmail.com