"אמרתי לחקלאי: 'נעשה עסק - לא תעבוד בשבת, ואני אדאג לקטיף'"

מה אומרת לכם המילה חנטה? מהן הלכות כלאיים, ואיך הופכים הדס שוטה להדס משולש? לא, זה לא חידון טריוויה לרגל ט"ו בשבט, אלא שאלות שמפריח באוויר אבישי הימלפרב, מייסד ארגון "לשומרה", אשר לפני כ-11 שנים הגיע למסקנה שהציבור החרדי לא מספיק חי בטבע ומכיר אותו.

"באופן אישי עברתי מסע מהעולם הדתי-לאומי אל העולם החרדי, ואולי לכן הצלחתי להבחין במה שאנשים שבאים 'מבפנים' לא ראו קודם", הוא אומר. "שמתי לב שהמגזר החרדי משקיע ומגלה בקיאות במגוון רב של הלכות, אך לכל מה שנוגע לטבע הוא פשוט לא נחשף.

"זה לא רק הלכות או מצוות רבות כל כך מן התורה, אלא בכלל הגישה אל הטבע. אנשים מרגישים שכל הנושא של גידול צמחים או הבנה בחקלאות הוא מורכב ומסובך, ולא מנסים אפילו להתמודד וללמוד. חוסר ההבנה הזה קיים בכל המגזרים, אך בגלל שהמצוות התלויות בארץ תופסות מקום כה משמעותי בתורה, התחושה היא שיש כאן ידע תורני שחסר".

אבישי הימלפרב עם הגרב"צ קוק שליט"א במעמד הפרשת המעשרות, ט"ו בשבט תשפ"ה (קרדיט: לשומרה)

ילד של טבע

הימלפרב דווקא לא גדל בכפר או במושב. "כילד גדלתי בשכונת הר נוף במרכז ירושלים", הוא מפתיע, "אבל הקשר לטבע היה קיים אצלי תמיד. הייתי ילד של טבע, וכשחזרתי מבית הספר הייתי עובר בקביעות דרך יער ירושלים. אחרי שהתחתנתי הפכתי למורה לחקלאות ועשיתי קצת חוגי טבע לילדים, אך תמיד הרגשתי שאני רוצה לפעול ולעשות הרבה יותר. מכיוון שחמי הוא הרב אליאב מאיר, לשעבר הרב של מושב גמזו, והוריי עברו גם כן להתגורר במושב, שאבתי מהם לא מעט ידע בנושא מצוות התלויות בארץ".

לפני שתי שמיטות החליט הימלפרב לקחת את הידע הזה רחוק יותר. "פרסמתי מפה לאוזן על כך שאני עושה סיורים 'בעקבות השמיטה' במושב גמזו", הוא מספר. "גייסתי לשם כך צוות של מדריכות ומדריכים, ולתדהמתי הגיעו אליי בלי שום פרסום כ-7,000 ילדים במהלך חצי שנה.

"זה היה רגע בו הבנתי שלא רק אני מרגיש את החסר, אלא כולם מרגישים אותו, והוא זועק מהשטח. הרצון לעורר מודעות הלך וגבר. בפרט שההסתכלות התורנית על הטבע אינה עוסקת רק במצוות התלויות בארץ, אלא יש עוד הרבה מצוות וערכים נוספים, כמו שמירה על הבריאה, בל תשחית ועוד.

"כך הקמתי את עמותת 'לשומרה', וברוך ה' היא כבר קיימת אחת עשרה שנים. אנו עובדים כיום בשיתוף פעולה עם כ-25 עיריות חרדיות, או שיש בהן אוכלוסייה חרדית גדולה. אנו מפעילים יותר מ-300 חוגי טבע מדי שבוע, וכן עובדים בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה, עם קק״ל ועם גופים גדולים נוספים".

מהיכן כל המדריכים ואנשי המקצוע שלכם?

"כיום זו כבר לא שאלה, כי יש לנו את בוגרי החוגים שלנו שמשתלבים היטב במערך. בנוסף, אנו מציעים לימודים מקצועיים שכוללים קורסים של גינון טיפולי, קורסי מדריכי טיולים לגברים ולנשים, ועוד ועוד".

(קרדיט: עמותת לשומרה)

להציל את החקלאים

הפעילות של הימלפרב קיבלה דחיפה מיוחדת בתקופת המלחמה, במהלכה נוצר כזכור משבר גדול בתחום החקלאות, ולצד זאת קושי של מוסדות חינוך, ובעיקר תיכונים של בנות, שלא יכלו לצאת לטיולים באותה תקופה. "החלטנו לחבר בין שני הדברים, ובמהלך השנתיים של המלחמה הוצאנו קרוב ל-10,000 בנות סמינרים כדי לסייע לחקלאים בשטח", הוא מספר.

"כמובן שהקפדנו על כך שתהיה התאמה בין הבנות שמגיעות לבין החקלאים, כדי שלא ייווצר מצב בו חלילה יהיה פער רוחני גדול. זה הצריך עבודה והתאמה רבה, אך היה ברור לכולנו שיש להקפיד על כך. באחד הימים נודע לי על חקלאי שישמח לקבל בנות מתנדבות, והיו לי המון בנות סמינרים שרצו לבוא אליו, אך שמעתי שבשל המצוקה הרבה בכוח אדם הוא התחיל להביא מתנדבים גם בשבתות, והרגשתי שלא יהיה נכון להביא אליו בנות מסמינרים חרדיים. החלטתי להניח את הדברים על השולחן, ואמרתי לו: 'אני עושה איתך עסקה – מביא לך מדי יום 300 מתנדבות, ואילו אתה מתחייב לי שאתה שומר שבת במשק'".

(קרדיט: עמותת לשומרה)

וכך היה? הוא התחייב?

"כן, בדיוק כך היה. הייתה לנו הזכות הגדולה לעזור לו בדבר הזה, והוא רק הרוויח, כי קיבל כמות גדולה מאוד של מתנדבות מדי יום, שלא היה מקבל באף דרך אחרת".

במקרה אחר, הימלפרב מספר ששמע מחמיו על כך שפגש חקלאי ותיק מהמושב, ששומר כבר שבע שמיטות ברצף. "החקלאי הזה סיפר לו שהשנה הוא לא הולך לקטוף את הענבים, כיוון שהאנשים שקונים ממנו את הפירות לא הסכימו לשלם לו יותר ממחיר מסוים, ובסכום שהציעו לא שווה לו כל מהלך הקטיף, אז הוא מוותר על כך מלכתחילה.

"חמי אמר לו 'אתקשר לאבישי, אולי הוא יוכל לעזור לך', והוא אכן יצר איתי קשר. זה היה בבין הזמנים האחרון של הקיץ, כשבחוץ שרר שרב שכבר שנים רבות לא היה כמוהו, ולא חשבתי שאפשר להוציא אליו צוות במזג אוויר כזה. התלבטתי רבות, ולבסוף אמרתי לו: 'אני יכול לפרסם ולהציע למשפחות להגיע לקטוף, ואני מבקש ממך רק את עלות ההוצאות, וכן שתפתח שם דוכן של הפרשת תרומות ומעשרות, כדי שאנשים לא ייכשלו חלילה'. בליבי לא האמנתי שיצא מזה משהו, ובכל זאת יצאנו לדרך.

(קרדיט: עמותת לשומרה)

"פרסמתי ברשימת התפוצה שלי שיש קטיף עצמי עם עמדה מפוקחת של תרומות ומעשרות, אצל חקלאי ששומר שבע שמיטות ברצף ונקלע למצוקה. לתדהמתי הרבה, הגיעו לחקלאי הזה עשרות משפחות מדי יום, ובמשך שבוע שלם סייעו בקטיף ועשו בהתנדבות את העבודה שהחקלאי לא היה מסוגל לשלם עליה מכספו. כשהסתיים השבוע, הוא ביקש שנמשיך כך שבוע נוסף, ובאותו שבוע הייתה הצפה ברמה שלא הכרתי. זה הגיע לרמה כזו שאנשים שמתגוררים בגמזו כעסו עליי, כי בתוך היישוב הקטן – שמעולם לא היו בו פקקים – נוצרו עומסי תנועה כבדים, ונדרשתי להביא סדרנים שיכוונו את התנועה ויסדרו את החניות.

"אגב, אחרי שהשמועה עשתה לה כנפיים, פנו אליי עוד שני חקלאים, ובאותו בין הזמנים סייענו גם למגדל מנגו ממושב טפחות בגליל העליון, וגם למגדל אפרסקים ממושב מירון. כולם כל כך נהנו, וזה המחיש לי עד כמה שהנושאים האלו נמצאים קרוב כל כך אלינו, ממש בהישג יד".

(קרדיט: עמותת לשומרה)

להרחיב את הידע

הימלפרב רואה לעצמו כשליחות להמשיך להנחיל ידע להמונים, וזו הסיבה שלאורך כל ימות השנה הוא מארגן קורסים וחוגים – לילדים, לילדות וגם למבוגרים. "בעקבות כך קרה כאן משהו שאף פעם לא היה בנמצא", הוא מתרגש. "סמינרים מובילים, כמו הסמינר הישן וסמינר מעלות בירושלים, מציעים לתלמידות את הקורסים שלנו, והם מבוקשים מאוד. יש כאלו שמסיימות ללמוד ועובדות אצלנו, יחד עם עשרות עובדים נוספים, ויש שפותחות עסק משלהן המציע הדרכות בנושא הטבע, ואנחנו בהחלט מברכים על כך. הציבור זקוק לכמה שיותר כוחות שיביאו אליו את הטבע, ועדיין לא ראיתי מישהו שהוכשר לעסוק בתחום ולא מצא עבודה".

לדבריו, יש גם קבוצה גדולה של מטפלים ומטפלות פרא-רפואיים שמשתלמים בתחום 'הגינה הטיפולית' כחלק מטיפול כוללני שהם מציעים למטופלים. "זה לא יאומן כמה שהטבע יכול להרגיע מצבים של לחץ, לאזן ילדים, להעניק סביבת למידה טובה יותר, ובכלל לעורר הרבה רגש והתעניינות", הוא מציין.

(קרדיט: עמותת לשומרה)

אתה מרגיש שככל שחולפות השנים הידע הזה גובר?

"אין בכך ספק. מאז שהוקם הארגון אני רואה כל הזמן את הצורך הגדול, ועד כמה שאנשים מחפשים את הקשר עם נפלאות הבריאה. ככלל, מי שחי כל היום בבריאה, קל לו יותר להגיד בכל בוקר 'מה רבו מעשיך השם', אבל למי שחי בתוך ריכוזים עירוניים צפופים קל יותר להגיד לפעמים 'מה רבו מעשיך האדריכל'. התחושה שלי היא שיש כאן צורך פנימי ורוחני, וזהו המקום שאנחנו נכנסים לתוכו, עם הרבה אהבה, התרגשות ועשייה".