איך לבחור צבעים לחדרים, שיגרמו לכם להרגיש בבית באמת?

כשבוחרים צבעים לבית, יש נטייה ללכת על הרבה צבעים, או על צבע אחד - לבן. 

גם אם אתם מאוד אוהבים צבעים, חשוב לזכור שאין 'צבע מושלם' שמתאים לכולם, יש צבע שמתאים לכם. אם אתם אנשים שאוהבים להרגיש חמימות בבית, צבעים חמים כמו כל צבעי הפסטל, יעשו לכם טוב על הלב. גם אם אתם מחפשים תחושה נקייה ומאווררת, קיר אחד בצבע פסטל או אפילו בטפט בגווני פסטל, ייתן תחושה חמימה לחלל שאתם רוצים לעצב. 

כשזה מגיע לבחירת צבעים, הרבה אנשים מסתבכים, כיוון הם רוצים שכל חדר וחדר יהיה מעניין. אבל בית שמרגישים בו טוב, הוא בית שיש בו 'שקט' בעיניים. שאין בו כל מיני דברים מוזרים שקופצים ומפריעים בעין, כמו צבעים דומיננטיים מדי. נכנסתי פעם לבית עם קיר בורדו (!) בסלון, וחשכו עיניי. בעלת הבית, שהייתה אישה עם אופי דומיננטי במיוחד, אהבה את זה, אבל לי זה עשה רצון לברוח משם. 

למה זה קורה? כי אנשים שונים מגיבים באופן שונה לצבעים. 

הדרך הכי פשוטה להגיע לרוגע בעיניים היא לבחור בסיס נייטרלי לקירות, כמו שמנת, אוף-וויט, בז' עדין או אפור בהיר. ואז מגיעים לחלק המעניין שהוא שילוב של טקסטיל עם אופי, שמתאים לאותו קיר: כריות באותו גוון או עם טקסטורה מעניינת, שטיח מיוחד, תמונה גדולה בגוונים של הקיר, כורסה עם נוכחות באותו צבע או אפילו קיר אחר קצת מודגש. 

כך החלל יישאר רגוע, אבל לא משעמם - כי יש בו אמירה. 

יש איזו הנחה שאומרת שחדרים קטנים חייבים גוון לבן, כי הצבע יקטין אותם עוד יותר, אבל לפעמים דווקא לבן גורם לחדר להרגיש ריק וקר, ואם משלבים בו גוונים אחרים בהירים כמו שמנת, ורדרד עדין, אפור בהיר או אפילו ירוק מרווה בהיר - מקבלים תחושת מרחב שמלווה בחמימות. 

איך יודעים שהצבע שבחרתם באמת מתאים לכם? הסימן הכי טוב הוא לא התגובה של האחרים, אלא איך אתם מרגישים בתוך הבית כשאתם לבד עם עצמכם. אם אתם נכנסים לחדר ומרגישים שהכתפיים יורדות, שהנשימה נהיית קלה יותר, ושאפשר להיות שם בכיף, ולנשום ברוגע, הצבע הזה נכון לכם. תזכרו שצבע אמור להיות רקע, ולא להשתלט על הכול.