מחפשים דבר תורה לשולחן השבת? פירוש קצר ומרתק על פרשת בא

בפרשת השבוע, פרשת בא, נאמר: "וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף" (שמות יא, ו).

שואל ה"זרע שמשון": מדוע נכתב "והיתה צעקה" בלשון יחיד? והרי בוודאי הצעקה היתה גדולה, כיוון שנשמעה מכל הבתים בהם מתו הבכורות, וראוי לומר בלשון רבים "והיו צעקות גדולות בכל ארץ מצרים".

מבאר ה"זרע שמשון" על פי מה שכתב האלשיך הקדוש, שבמכת בכורות היה נס גדול וסימן מובהק שידו של הקדוש ברוך הוא מכה במצרים יותר משאר המכות. בשאר המכות, המכה נמשכה במשך שבעה ימים, ובאמצע אותם ימים היתה המכה יכולה להיפסק מחמת תפילתו של משה, וכפי שאכן אירע בחלק מהמכות. במכת בכורות, לעומת זאת, הכל היה ברגע אחד, וכל בכורות מצרים מתו באותו רגע בדיוק.

מסביר ה"זרע שמשון", כי על פי דברי האלשיך מובן מאוד הדיוק בלשון הכתוב "והיתה צעקה", בלשון יחיד. זאת כיוון שהמכה היה אצל כל הבכורות באותו רגע ממש, וכולם צעקו ביחד. אילו היו הבכורות מתים זה אחר זה במשך זמן, היו נשמעות צעקות רבות לאורך כל אותו לילה, כיוון שכל משפחה היתה צועקת כשהמכה הגיעה אליה. אך כיוון שכל הבכורות מתו ברגע אחד, כולם צעקו יחדו באותו זמן ממש, והצעקות הרבות נשמעו כמו צעקה אחת אדירה.

עוד מבאר ה"זרע שמשון" את הסיבה לכך שהקדוש ברוך הוא רצה שכל בכורות מצרים ימותו יחדיו, וזאת כדי שלא יהיה להם זמן להתחרט מחמת פחד המכה ולעשות תשובה, שאם היו רואים שהבכורות מתחילים למות, ייתכן שחלק מהבכורות היו ממהרים לשוב בתשובה מרוב פחד - וניצלים ממוות.