כתבות מגזין
"בקטנה" עם איתמר פליישמן: "הכי מפחיד אותי לומר בשידור דברים שאני לא מאמין בהם"
איתמר פליישמן (42), אב לשניים ותושב אלקנה, איש תקשורת ומרצה. חבר בפאנל הפטריוטים בערוץ 14, ובמסגרת זו הזמין את היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט להתראיין אצלו: "הוא הולך רק למקומות שלא שואלים בהם שאלות"
- מוריה לוז
- פורסם ד' שבט התשפ"ו
איתמר פליישמן (צילום: אלוני מור)מאכל שמחזיר אותך לילדות.
"תותים עם שמנת, מאכל שהיינו מכינים בבית".
שלושה חפצים שהיית לוקח איתך לאי בודד.
"מכשיר שמשמיע מוזיקה, תמונה של הילדים שלי ותנ״ך. רציתי להגיד גם ספר, אבל אני לא אקח ספר אחד, זה לא שווה את זה".
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"לפני שנה וחצי הפסקתי לאכול סוכר, כך שאין לי נגישות לעוגות. הגילטי פלז'ר שלי כיום הוא חלבה, ללא סוכר לצערי. אכן, אני איש עצוב מאוד בשנה וחצי האחרונות".
מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?
"כדורגל. לא יוצא לי הרבה לשחק, אבל הפעם בשבוע בה אני משחק עם חברים מחזיקה לכל השבוע. זה כמו נס פך השמן: שיחקת ביום שני, ועד יום שני הבא אתה רגוע".
מה אנשים לא יודעים עליך?
"שאני לא אוכל בשר. לפני כארבע שנים הייתה לי התערבות עם אחד מעובדי הכנסת, ובמסגרתה הוא לא אכל חצי שנה גלוטן ואני לא אכלתי חצי שנה בשר. בגמר התקופה החלטתי להמשיך, כי הרגשתי שבריאותית זה עושה לי ממש טוב".
מה הכי מפחיד אותך?
"לשקר בשידור או להגיד משהו שאני לא מאמין בו. כשאתה מתחיל לעלות על הנתיב הזה, זה עלול לחלחל לכל החיים שלך וקשה לצאת משם. בנוסף, אני מאמין שבחינוך הכול תלוי בדוגמה אישית ואני יודע שהילדים שלי יתנהגו כמוני, כך שזה לא רעיון מוצלח לאף אחד. מקווה שביום שזה יקרה לי – אפרוש מהמסך".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"בעיקרון אני בן אדם שבוכה, אם כי לרוב לא ליד אנשים. לפני כחצי שנה אימא שלי נפטרה, אחרי תקופה בה הייתה מאושפזת בבית החולים. מרגע האשפוז ועד עכשיו לא בכיתי. אני לא מצליח להבין מדוע, ומנסה לפענח בעצמי את התשובה".
משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך.
"הייתי רוצה לשלוט יותר על הכעס. אני עובד על כך קשה, ומאמין שעבודה קשה מביאה לתוצאות".
הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם.
"לפני כמה חודשים. זאת הייתה סיטואציה קשה, ואמרתי דברים שהוא היחיד שאני יכול להגיד לו אותם".
חלום ילדות שהגשמת.
"חלום הילדות שלי היה לראות את מכבי חיפה לוקחת אליפות, והגשמתי אותו באופן מלא. חלומות אישיים – עוד לא, אבל נגיע לשם".
התכונה שאתה מעריך באנשים.
"פתיחות. מעריך גם הומור, אבל פתיחות היא מפתח ואי אפשר בלעדיה".
עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?
"עם אימא שלי. הייתי רוצה לדבר איתה על העבר שלה. אני חושב שקצת עשיתי את זה בחייה, אבל לא מספיק".
איך היית רוצה שייזכרו אותך אחרי 120?
"לא יזכרו אותי" (צוחק). "הייתי רוצה שהילדים שלי יזכרו אותי בתור אבא טוב שאפשר לסמוך עליו. ולגבי יתר האנשים – שיזכרו אותי כ'אדם שתמיד חייך'".
