כשהעולם כולו שר ומזמר לאלוקיו: הכירו את פרק י"ט בתהילים

תקציר הפרק

מזמור זה יסודו במזמור שבח שיש בו גם בקשה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד".

תהילת ה' על נפלאות השמים: המשורר מספר כיצד "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ", כלומר כיצד גרמי השמים מספרים על גדולת ה'. כמובן אין המשורר מתכוון שהם באמת מספרים, אלא "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" – תהילת ה' מובנת מאליה מתוך התבוננות בטבע: "בְּכׇל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם". בסוף הפסקה המשורר עובר לתאר את השמש ואת גדולתה: "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ".

שבח התורה ובקשת המשורר: הפסקה השנייה עוברת לנושא אחר: שבח התורה. המשורר מתאר את מעלות התורה ואת השפעתה על לומדיה ומקימי מצוותיה: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי". בנוסף, דברי התורה מתוקים ונעימים ללומדיהם: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים". מתוך ההכרה בגדולתה של התורה, עולה הרצון לקיימה: המשורר מעיד על עצמו שגם הוא שומר את מצוות התורה: "גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשׇׁמְרָם עֵקֶב רָב", ומבקש "גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב", ומקווה שתפילתו תתקבל: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד.

(ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד קל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ.

(ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת.

(ד) אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם.

(ה) בְּכׇל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם, לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם.

(ו) וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח.

(ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ, וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם, וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.

(ח) תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי.

(ט) פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.

(י) יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד, מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו.

(יא) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים.

(יב) גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם, בְּשׇׁמְרָם עֵקֶב רָב.

(יג) שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי.

(יד) גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ, אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם, וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב.

(טו) יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.

ביאורי מילים

"הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל" - על ידי השמים, ניכר כבודו של ה'. היות וה' ברא את השמש המאירה, כאשר בני האדם רואים את האור, הם לומדים לכבד את ה'.

"יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר" - כל יום גורם שאנשים שיבחו את ה', משום שבכל יום הבריאה מתחדשת.

"תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" - יש שלמות בתורת ה', ולכן היא משיבה את הנפש למקומה. על ידי לימוד וקיום התורה, האדם נמנע מנפילה רוחנית של הנפש שלו.

"עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה" - העדויות שה' ציווה עליהן נאמנות – אי אפשר להכחיש אותן. הכוונה למצוות שמראות על אמונה בבורא כמו המשכן (שמראה על שכינה), שבת, יובל ועוד, שמעידות שה' ברא את העולם.

"שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין" - אדם לא יכול להימנע משגיאות, כיוון שיש דברים שהוא איננו מבין.

"מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי" - ולכן אני מבקש ממך שתנקה אותי מהדברים שנסתרים ממני. דוד המלך אמר שהוא משתדל ככל יכולתו לקיים את מצוות ה', אך לפעמים הוא שוגה, והוא מבקש מה' שימחל לו על אותן שגיאות.

"גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ" - תמנע ממני גם את עשיית החטאים במזיד, תן לי כוח להימנע מחטאים במזיד.

"אַל יִמְשְׁלוּ בִי" - אני מתפלל לפניך שהחטאים לא יפתו אותי וכך הם לא יגררו אותי לחטוא.

"יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ" - ה'! אני מתפלל שמה שאמרתי בפי כשהתפללתי, ומה שאני חשבתי ולא הוצאתי מפי, יהיו רצויים לפניך. אני מתפלל שתקבל את כל בקשותיי, הן אלה שאמרתי והן אלה שחשבתי עליהן.

"ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי" - ה'! אתה מקור החוזק שלי, ואתה גם גואל אותי מעשיית עבירות.

עובדות שכדאי לדעת על המזמור

1. בתפילת שחרית של שבת אומרים את מזמור י"ט בתהילים, יחד עם מזמורי שבח נוספים.

2. הפסוק האחרון במזמור, "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי", נאמר בסוף תפילת העמידה.

3. הרמב"ם כתב שהשמים ממש מספרים את כבוד ה', אלא שזה לא נעשה על ידי אמירה רגילה בפה ובקול.