ישי לפידות: "אנשים לא יודעים שאני ביישן, למרות שאני הכי לא נראה כזה"

מאכל שמחזיר אותך לילדות.

"חטיף בשם טוויסט של עלית. אבי היה רב צבאי, והיה מביא לנו אותו בשעות הלילה המאוחרות, כשהיה חוזר מבאר שבע לביתנו בבני ברק".

שלושה חפצים שהיית לוקח איתך לאי בודד.

"אייפון – בלית ברירה, סידור, ומכשיר שאיכשהו אני יכול לשמוע בו מוזיקה".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"בצקים, לצערי הרב".

מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?

"בעיקר שינה. מרדכי בן דוד אמר לי פעם שזמר עובד עם שרירי הגרון, וכמו כל שריר בגוף הדבר שהם הכי צריכים זה מנוחה.

"בכל מצב - כשאני מרגיש לא טוב, כשעסוק, גמור, או סתם ממוצע - שינה טובה, אפילו של 20 דקות, תעשה עבורי את העבודה ותמלא את המצברים. אני מקפיד על כך ממש בכוח".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"שאני ביישן. אני הכי לא נראה כזה, אבל בסופו של דבר, באחד על אחד, אני ביישן".

מה הכי מפחיד אותך?

"מצבים בריאותיים, במיוחד של המקורבים אליי".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"לא מזמן. אני קל בדמעות, במיוחד בסיטואציות שמצליחות לרגש אותי. הסיטואציה האחרונה שזכורה לי קרתה בזמן ריאיון עם אח שכול, שסיפר על מה שעובר עליו".

משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך.

"הכול. כל דבר תמיד טעון שיפור מבחינתי, לא משנה האם אני חושב שאני טוב או לא טוב בו. בסופו של כל יום אני בודק מה יכולתי לעשות יותר טוב".

הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם.

"אני חושב שהתבודדויות עם בורא עולם הן רגעים כנים ומרגשים, שיכולים גם להביא לידי דמעות. התבודדות יכולה לקרות ביער, ברכב, במיטה לפני השינה או בכל מקום אחר. אתה מוצא את עצמך מדבר 'דוגרי' עם מי שבאמת, וללא אינטרסים, מקשיב לך, אוהב אותך ורוצה את טובתך".

חלום ילדות שהגשמת.

"תמיד רציתי להיות בפרונט של הבמה. לא חשבתי שאהיה זמר, אבל רציתי ליצור, לעשות ולעבוד במקצוע, שבסוד אומר שהייתי עושה גם בחינם. עבורי העיסוק במוזיקה זה חלום שהתגשם, דבר מופלא, וזכות עצומה שאני מודה עליה לאלוקיי בכל יום".

התכונה שאתה מעריך באנשים.

"חריצות, ישרות והוגנות".

עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?

"יש רשימה ארוכה. קודם כל, עם דוד המלך ומשה רבנו. ממשה רבנו, כמנהיג העם היהודי, הייתי שמח לשמוע את הצד האישי שלו - מה הוא עבר וסבל, ואיך שרד וצמח. עם דוד המלך הייתי משוחח יותר על ענייני מוזיקה, לחנים ונגינות לקל עליון.

"הייתי מוכן לשבת גם עם הרצל, לשמוע את החלום שלו, שהוא לא בדיוק תואם את החלום של הציבור אליו אני משתייך, ולשמוע האם בעיניו הוא התגשם או שאוכזב. בכלל, יש רשימה ארוכה של אנשים מהעבר שהייתי מאוד שמח לשבת איתם לשיחה".

איך היית רוצה שייזכרו אותך אחרי 120?

"כאדם שניסה תמיד. ניסה לשמח, ניסה לרצות וניסה לעשות טוב לאנשים. לא תמיד הרצונות הללו מסתדרים עם המציאות, וגם לא תמיד אתה זוכר שהרצונות האלה הם הרצונות שיש בך, אבל ברוב הזמן זה עובד".

היצירה שלך שאתה הכי גאה בה.

"כמובן שהילדים והנכדים. מבחינת יצירה אומנותית, כשאני רואה באיזשהו מקום סיטואציה מורכבת כמו חופה, יום הולדת לסבא בן 80-90, הלוויה, או כל אירוע מרגש אחר, בו אנשים משדרגים את הרגע שלהם עם שירים או לחנים שלי".