פירוש לשולחן השבת: ה"זרע שמשון" בחידוש מפתיע על פרשת ויגש

בפרשת השבוע, פרשת ויגש, נאמר: "ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה וירא אליו ויפול על צוואריו ויבך על צוואריו עוד" (בראשית מ"ו, כ"ט).

יוסף בוכה, נופל על צווארי אביו - ויעקב אבינו, אחרי עשרים ושתיים שנות געגוע, אינו מחבק, אינו בוכה, אלא פותח בקריאת שמע. למה דווקא אז? את השאלה הזו מיישב בעל ה"זרע שמשון" - ספר שדורות של לומדים העידו כי העיסוק בו סגולי לישועות גדולות, לזיווג, לזרע של קיימא ולפרנסה. וכשמעיינים בדבריו על הרגע הדרמטי הזה בפרשת ויגש, מתגלה לא רק תירוץ לקושיה, אלא עומק רוחני שמאיר את המפגש בין יעקב ליוסף באור אחר לגמרי.

בפתח פירושו, מביא ה"זרע שמשון" את דברי רש"י שדייק מלשון הפסוק: "ויפול על צוואריו" כי "יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע".

מקשים העולם: למה קרא יעקב את שמע דווקא בעת ההוא, שהיה יודע שיוסף בא אליו. ואם הטעם מפני שהיה אז העת לקרוא את שמע כוותיקין שקראו דווקא בנץ החמה, אם כן יקשה מפני מה יוסף לא קרא באותה העת. ועוד דמשמע מלשון הפסוק שגם יעקב ראה את יוסף, ואם כן משמע שמיד לאחר שראה אותו התחיל לקרוא קריאת שמע וזה תימה. (ואין לומר שבאמצע קריאת שמע הרים את עיניו וראה אותו, שהרי סוד קריאת שמע הוא בעיניים סגורות).

את הקושיה מבאר ה"זרע שמשון" על פי מה שאמרו המקובלים (על פי הזוהר הקדוש ח"ג דף רלו), שתיבת 'שמע' ותיבת 'אחד' הם אותיות אשמח, והאות ע' הגדולה רומזת לג' אבות, כי אברהם שהוא חסד כולל ע' גשרים של חסד. יצחק שהוא דין כולל ע' זקנים שבסנהדרין. יעקב כולל ע' נפש יוצאי ירך יעקב. והאות ד' הגדולה רומזת לארבע אמהות. והנה עד אותה שעה לא ראה יעקב ע' נפש כולם ביחד, אולם עתה שבא יוסף אצלו - נתייחדו כל השבטים ונעשו 70. ולכן מיד כשראה את יוסף וכמו שמדויק בפסוק 'וירא אליו' שאז נעשה הייחוד הגדול, התחיל לקרות את שמע כדי להשלים את התיקון והייחוד שמוטל עליו באות עי"ן של שמע.